רצ

כאלו רואה, ולכן נקבע ההתבוננו' בפסד"ז ובכל ס' תהילים בדברים נמוכים הנראים כי מאחר שרואה גוף העולמות אז יקבע בנפשו גם על כח אלקי כאלו רואה, אבל אם יהי' ההתבוננות במזל גופא שהרי המזל הוא ג"כ נברא ומחודש, לא יתפעל בנפשו בבחי' ראי' רק בבחי' שמיעה דהיינו חוש השמיעה ולא שמיעה בעלמא רק הוא ענין (דער הער כידוע), וכמ"ש שמעתי שמעך יראתי, שהרי אינו רואה המזל להיות נקבע בנפשו בבחי' ראי' על אלקו' המחי' אותו כו', ואינו דומה שמיעה לראי' כמו למשל השמיעה מעוצם הדר מלכות באופני כלי יקר מאד הגם שמספרים לו כל אריכות בכל אופניו לא יחסר דבר, לא יתפעל כ"כ כמו ע"י ראי' כי התפעלות הראי' גם בדבר קטן הוא יותר גדול מהתפעלות השמיעה בדבר גדול. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שיותר טוב בחי' ראי', וזהו דייקא מהתבוננות בדברים נמוכים. והענין הוא כי אא"ס הוא למעלה בעלוי אחר עלוי עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, וכשיתבונן בבחי' הפלאת ערכו למעלה בעלוי אחר עלוי כמו שיתחיל מהמזל רוחני ויש גבוה על גבוה עד אצי' ולמעלה מאצי' סדכ"ס לית מחשבה תפיסא בי', הרי לא יתפעל בנפשו כ"א בבחי' שמיעה. אבל מהתבוננות של אא"ס למטה כו' יהי' בחי' ראי'. ובאמת הוא כח אחד שאותו הכח אלקות עצמו שלמעלה מעלה עד אין קץ הוא עצמו הכח של התפשטות למטה עד אין תכלית.

והענין כי בכל דבר ודבר יש ג' בחי', עולם שנה נפש, כמו בעץ יש ג' בחי' אלו, עולם הוא מהות העץ ושנה הוא הרכבה רוחני' של ד' יסודות ונק' בשם חומר וצורה, ונפש הוא כח אלקי המחי' אותם. וכמו"כ בשמים יש עולם שנה נפש, עולם הוא מהות השמים כו'. והנה החומר וצורה הם הוה ונפסד אבל בחי' נפש שהוא הכח אלקי כמ"ש ואתה מחי' את כולם זאת היא בחי' נצחי', הגם שהוא בחי' השתלשלות מעלה לעלול ברבוא רבבות השתלשלות עד שנתהוה דצח"מ גשמיי', אבל מ"מ הכח אלקי הוא נצחי' כמו אלקות שבעולם האצי' כנ"ל. וזהו ענין לך ה' הגדולה, לגדולתו אין חקר, שהגדולה הוא התפשטות אלקות למטה מטה כו' כנ"ל. ובזה יובן ג"כ מה שאמר דהע"ה מה רבו מעשיך ה' כו'. הענין הוא כי אחר שיקבע בנפשו ההתבוננות מדברים הנראי' כמו הרכבת ד' יסודות דצח"מ כנ"ל איך שואתה מחי' את כולם