רפח

בחי' אהבה בגילוי וע"י תורה אינה התעוררו' בחי' אהבה בגילוי רק שלא יהי' רעה בפו"מ כמ"ש לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כו'.

ובזה יובן ענין ושמר לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, וצ"ל ענין כריתת ברית שכורתים שני אוהבים זע"ז בתכלית, ולמה צריך להכריתות ברית אחר שהם אוהבים זל"ז בלא"ה. אך ענין הכריתות ברית הוא גם שיהיו פירודי' ביניהם ע"י הולכי רכיל וכדומה מ"מ לא תזוז האהבה מאתם, וגם כשהאהבה שביניהם יתבטל התועלת של הכריתת ברית הוא שלא יוכל לעשות לו רעה בפו"מ. וזהו ההפרש שבין חסד ובין אשר נשבע לאבותיך, חסד הוא גילוי האהבה, ואשר נשבע לאבותיך הוא כמ"ש רק באבותיך חשק בחי' האהבה בפו"מ לבד כנ"ל (וזהו ענין הפלוגתא מר אמר תמו זכות אבות ומר אמר לא תמו זכות אבות כו'). וזהו מ"ש והי' עקב תשמעון את המשפטים כו' דקאי על התורה, ותשמעון הוא המח' בתורה, ותשמרון הוא הדיבור דייקא בתורה כמ"ש ערוכה בכל ושמורה, ועשיתם הוא בחי' הפו"מ כי בתורה הדיבור הוא בחי' הפו"מ, והעיקר הוא הפו"מ כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו כו' כי נעוץ תחלתן בסופן כו' כידוע, ועי"ז ושמר לך את הברית שכולל חסד ושבועה כו' והוא ע"י תשובה ותורה כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן מארז"ל כאן כשאין ]עושין[ רצוש"מ וכאן כשעושין רצש"מ, כי בחי' מקום הוא מה שבדבר ה' שמים נעשו כו' בחי' מעלה ומטה וד' סטרין כו' וגדלות הדיבור בחי' ד' רבתי דאחד הוא בחי' מאמר סתום כמו שהדיבור עדיין כלול במח', וגדלות המח' הוא בחי' מח' כללית, וישראל עושין רצונו של מקום (כי שרשם הוא בבחי' נקודת הרצון ונמצא שהם עושין רצונו של מקום) בחי' מח' כללית. וזהו מ"ש ואספת דגנך הגם שכתיב בכל לבבך ובכל נפשך אבל לא כתיב בכל מאדך שהוא בחי' תשובה עושין רצש"מ ואז מלאכתן נעשית ע"י עצמן. ומ"ש ועמדו זרים כו' הוא כשעושין רצונו ש"מ בחי' בכל מאדך כו'. ותירוץ השני דרז"ל הוא כשעושין תורתן קבע ומלאכתן ארעי, שע"י תורתם אומנתם נתעורר בחי' נקודת הרצון עושין רצש"מ ואז מלאכתן נעשית ע"י אחרים כו', אבל כשאין תורתם קבע אז ואספת דגנך כמ"ש במ"א וד"ל.