רפז

הוא חיצוני' של הפנימי', והפנימי' הוא בהסתלקות בחי' העלם כו'. ויובן זאת עד"מ איש המדבר עם חבירו דברי פנימי' אהבה ובא איש זר שא"א להראות בפניו גודל אהבתו אליו אזי הוא מדבר עמו בפניו דברים חיצונים ובעת שהוא מדבר עמו דברי חיצוני' האהבה פנימי' היא בשלימות רק שא"א לו להגלות אותה כנ"ל. וכמו"כ יובן בענין האהבה שמלמעלה למטה מאא"ס לישראל שהאהבה פנימי' היא בשלימות רק שאינה בגילוי מצד כלי המקבלים שמלוכלכים בחטא ועון ע"י הרהור וכדומה. וכמו"כ מלמטה למעלה מישראל לאא"ס גם כן האהבה פנימי' היא בשלימות רק שאינה בגילוי. והראי' לדבר שהרי מ"מ מקיימים תומ"צ ומניחים טלית ותפילין כו' כמו בעת התגלות אהבה פנימי'. ועוד שהרי כשמעוררי' אותה אזי נתעורר בחי' פנימי' כמ"ש כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד השיבנו ה' אליך כו' שהקצף גבר עד מאד ולא עד בכלל, אזי אין להקצף מקום ונתעורר בחי' פנימי' נקודת הרצון. וזהו מ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה פי' מעולם של א"ס כו'. וזהו השיבנו ה' אליך מלמעלה ואז ונשובה שהוא היחוד פב"פ כו'.

והנה התעוררות נקודת הרצון הוא ע"י ב' בחי' תורה ותשובה, ע"י תשובה הוא ע"י בחי' ממעמקים קראתיך הוי' כו', מעומקא דלבא במרירות עצום עי"ז נתעורר למעלה ג"כ בחי' פנימי' כו', או שתחלת התעוררו' הוא מלמעלה כמ"ש השיבנו ה' אליך כו' כנ"ל. וע"י תורה ג"כ נעשה יחוד פב"פ כי כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו כמ"ש הליכות עולם לו כו', כמשל החבל שראשו אחד קשור למעלה מעלה וראשו השני למטה, כמו"כ ע"י לימוד התורה למטה נמשך בחי' עצמותו כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי' כו' משחקת לפניו ששרש התורה למעלה הוא בחי' שעשועי' עצמיי' בחי' נקודת הרצון, כי רצון ותענוג הוא ענין א', כי נקודת הרצון ממנו נובעים כל מיני רצון וכל מיני תענוג ובדורו של רשב"י היו מועטים שע"י עסק התורה שלהם נעשה יחוד פב"פ כמארז"ל הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם אבל מקצתן עלתה בידן, שע"י עסק התורה שלהם הגם שבדור הי' יחוד אב"א אבל על ידי התורה עשו יחוד פב"פ. ונמצא שע"י שניהם נתעורר בחי' נקודת הרצון בין ע"י תורה בין ע"י תשובה, רק שיש הפרש ביניהם כמשי"ת, שע"י תשובה נתעורר