רפו

ולהבין זאת צריך להקדים מארז"ל ע"פ ואספת דגנך, דמקשה הגמרא והלא כתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם, ומשני לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אז מלאכתן נעשית ע"י אחרים, וכאן בזמן שאין עושין רצונו ש"מ דאז מלאכתן נעשית ע"י עצמן. ולכאורה אינו מובן כלל שהרי בפ' והי' א"ש כתיב בכל לבבכם ובכל נפשכם בחי' מס"נ בתכלית ונק' עדיין אין עושין רצש"מ ומלאכתן נעשית ע"י עצמן. אך ידוע התירוץ בשם הה"מ ז"ל דכאן לא כתי' בכל מאודך הגם שכתיב בכל לבבך ובכל נפשך עדיין אין זה עושין רצש"מ. וביאור הדברים דידוע דיש ב' מיני יחודי', יחוד פב"פ ויחוד אחור באחור. בזמן הבית הי' יחוד פב"פ כמ"ש יראה כל זכורך כו' שהי' מלמטה למעלה מישראל לאא"ס בחי' פנימי' נקודת הרצון, וכמו"כ מלמעלה למטה הי' התגלות פנימי' כמ"ש יאר ה' פניו אליך כו' כמו הדוגמא דמת"ת דכתיב פב"פ דיבר ה' כו'. אבל בגלות הוא יחוד אחור באחור, כי הנה אמרו בזוהר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא וכמ"ש אלכה ואשובה אל מקומי כו' ופעם כתיב השוכן אתם בתוך טומאתם כו' דסתרי אהדדי. אך הענין הוא כי פנימי' נסתלק וע"ז כתיב אלכה ואשובה כו' אבל בחי' חיצוני' לא נסתלק וז"ש השוכן אתם בתוך טומאתם כו'. והחיצוני' אשר מלמעלה למטה אינו כמו לאוה"ע שהוא בחי' אחוריים כמאן דשדי לשנאוי בתר כתפוי כידוע אבל בחי' חיצוני' של ישראל הוא חיצוני' של הפנימי'. וכמו"כ מלמטה למעלה מישראל לאא"ס הוא ג"כ בחי' חיצוני' כמ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים וכמ"ש בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחק ממני כו', אבל אינו חיצוני' לגמרי כמו אוה"ע דקרו לי' אלקא דאלקיא כו' רק