רפד

וכמו"כ יובן למעלה שיש מח' כללית הנק' מח' אחת שצופה ומביט עד סוף כל הדורות שהוא שית אלפי שני דהוי עלמא בחי' זמן ומקום עבר הוה עתיד כו' שם נסקרו בסקירה והבטה אחת, והוא ענין בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וכו', שבבחי' מאמר בראשית היו כל הפרטי' נסקרים בסקירה אחת. ובחי' מח' כללית זו הוא המעמיד ומקיים של המח' ודיבור שבאים לפועל המעשה כמו בבנין שמה שהוא מייגע עצמו לבנות הבנין ואינו נלאה כלל הוא מחמת שנשאר אצלו ההסכם במח' כללית שצריך לבנין כו'. והנה ארז"ל בראשית נמי מאמר הוא, שבחי' בראשית שהוא מח' כללית הצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת, לגבי עצמותו הוא מאמר א' לבד, כי בחי' בראשית זה הרי הוא בחי' כלל לפרט, דהיינו שכפי ערך הפרטי' של הדורות ככה הוא הכלל של מח' אחת. כמו למשל חומה המקפת את העיר שלפי ערך העיר ככה הוא החומה, כמו"כ יש מח' אחת זו בכל עולם ועולם שיש בראשית של עולם העשי' שכולל במח' אחת כל הפרטי' שבעולם העשי', ויש מח' אחת של עולם הבריאה כו'. אבל בחי' עצמותו ית' אין שייך עליו לומר בחי' כלל ופרט כו'.

והנה ארז"ל נש"י עלו במח' וכתיב אחור וקדם צרתני קדם למע"ב. והנה א"א לומר שקאי על מח' ששייך לדיבור שהרי כל העולמות נעשו בדבר ה' ולכל דיבור יש מח' ומהו היתרון מעלה של נשמות, אלא דקאי על מח' אחת שנש"י היו במח' אחת. ועדיין אינו מובן שהרי מח' זו כוללת ג"כ כל פרטי הברואים כמאמר צופה ומביט עד סוף כל הדורות כו'. אלא הענין הוא שבמח' זו יש ב' חלקי' ונק' בשם פנימי' וחיצוני', דהיינו מה שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות כו' הוא חלק התחתון של מח', אבל נש"י עלו בבחי' פנימי' של המח' זו. וראי' לדבר שהרי איתא במדרש במי נמלך בנשמתן של צדיקים, פי' במי נמלך אם לברא העולם אם לאו בנשמתן של צדיקים, ולכאורה אינו מובן שצדיקים לא שייך רק אחר שנה"ע ונשמות בגופים ומקיימים תומ"צ נק' בשם צדיקים אבל כשלא נה"ע עדיין איך שייך צדיקים. הענין הוא שעלה לפניו איך שיהיו נשמות הצדיקים כו'. והנה מאחר שהם הסבה להתהוות העולמות הרי הם קדם גם לבחי' מח' שצופה ומביט כו' כי מח' אחת זו הוא כלל לפרט