רעו

במציאות, וכתיב דייקא ששת ימים תעשה מעשיך שאין רצון ה' דייקא שיהי' כל היום כמו בש"ע אלא אעפ"י שמקושר בעסקי עוה"ז ואח"כ ישוב אל ה' כו' כמשית"ל זהו רצון העליון כו'.

והנה ענין עשיית מלאכה בו' ימי החול שהוא כמו ההסתר מאלקות לייגע עצמו בלב ונפש ונראה הדבר בבחי' פירוד גמור, אך מ"מ כשנזכר על ה' גם באמצע יגיעתו איך שה' הוא הנותן כח ועוז והוא המצליח כמ"ש השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך כו', או כמו בהתעוררות בתפלה, אזי נתעלים כל הכוחות אשר שם בעניני עוה"ז בעסקי המו"מ ועולים לה', ונק' בשם חולין שנעשו על טהרת הקודש, והוא הנק' להבדיל בין קדש לחול שההבדלה זו אינה הבדלה גמורה רק הוא הבדלה שע"י יוכר האור. והענין כי הנשמה היא בחי' אלקו' ונתלבשה הנשמה בעניני המו"מ ושם דייקא ימצא בחי' אלקות, והוא ענין פרקי הצלם, דהיינו שהנשמה מתלבשת עצמה בעניני עוה"ז, ובזמן הבית כתיב וישבו איש תחת גפנו כו' שהי' להם הפרנסה בריוח בלי יגיעה וכעת הוא דייקא ע"י הטרדא והעסק, וזהו רצון ה' שיתלבש בלבוש ומתוך הלבוש יהי' התגלות אלקות. וכמו"כ יובן למעלה שכל ו' ימי החול הוא בחי' מלאכה ועבודה שית יומין עביד עבידתא להחיות העולמות בע"ג ע"י לבושי' והסתרים כדי שיוכלו להתהוות העולמות בבחי' בע"ג, והלבוש אינו רק שע"י יאיר האור כנ"ל, והוא ענין להבדיל בין קדש לחול שאינו חול גמור, וההבדלה שבין ישראל לעמים הוא הבדלה גמורה כי הפרידם מאחדותו לגמרי. והנה לע"ל כתיב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', דהיינו שלישראל יהי' התגלות עצמות ומהות אלקות ולא כמו עכשיו שבאורך נראה אור שהלבוש מסתיר על עצם האור והאור שנראה הוא הארה דהארה לבד, וגם מה שלאוה"ע עכשיו לבוש שק, לעתיד לא יהי' לבוש גמור המבדיל לגמרי כמ"ש לקרא כלם כו' וכמ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו' וד"ל.