ערה

ובודאי חי מאלקות, אינו משיג לא מהותו שהוא עצמות אלקות ולא איכותו שהוא בחי' התפשטות אלקות איך ומה, והגם שכתיב מבשרי אחזה אלוק' דהיינו כמו שרואה האדם עד"מ בראי' גשמי' שהגוף חי מהנפש הגם שאינו יודע לא מהות הנפש ולא איכות דהיינו אופן החיות איך שהגוף חי מהנפש, ומ"מ יודע בודאי שהגוף חי מהנפש, שהרי הגוף בלתי נפש הוא כאבן דומם, כמו"כ הגם שמתבונן שאין העולם עושה א"ע ובודאי חי מאלקות מ"מ אין נראה עצם אלקות ולא איכותו, והוא מחמת כי הוא ית' ישת חשך סתרו שיש פרסא המפסיק כמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קדש הקדשים.

והנה יש ב' מיני הבדלות, דהיינו כמו עד"מ בגשמיות שיש הבדלה גמורה שק של עור אשר מסתיר האור לגמרי. ויש מסך שמשימין בעד החלון כדי שלא יאיר האור להדיא ויתמעט האור מעט ומתוך הלבוש יואר האור. ועפ"י משל זה יובן בהשתלשלות העולמות שידוע שיש מסך ופרסא המפסקת בין אצי' לבריאה, כי כדי שיתהוה עולם הבריאה יש מאין צריך שיתעלם האור דאצי' ולא יאיר רק דרך מסך כו', וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשי', ונמצא שהלבוש ג"כ נק' בשם לבוש קדוש, כי הלבוש אינו מבדיל גמור רק אדרבה על ידו דייקא יוכר האור כו'. ויש לבוש גמור והוא המסך אשר בין ע' שרים שנתהוים ליש ופירוד גמור, וכמו שר של מצרים שאמר לי יאורי כו' ובלעם כו', רק לפעמים נתעוררי' ובטילים לאלקות כמו בלעם שאמר לא אוכל לעבור את פי ה' כו', ועפ"י רוב הם נפרדים ליש גמור, והמסך שביניהם הוא מסך והבדל גמור ונק' שק של עור, וז"ש אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם כו'. ובכלל הוא ענין שבת וחול. והענין הוא כי הנה כתיב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי שבת כו', שא"א להיות שבת בלא חול ו' ימי המעשה, כי ענין השביתה לא שייך דייקא אחר עשיית המלאכה. וצ"ל הציווי של ששת ימים תעשה מעשיך דמשמע שהוא כמו מצוה עד שצריך לצוות עליה תעשה מעשיך ולייגע עצמו בלב ונפש בענין המו"מ, וכמו בק"ש שבפ' ראשונה כתיב שמע ישראל ואהבת כו' ובפ' שני' חזר הדבר והי' א"ש כו' בכל לבבכם ובכל נפשכם כו', ואח"כ כתיב ואספת דגנך כו' והלא יותר טוב הי' שיהי' כל היום כמו בש"ע שמבואר בס' קבלה שהוא בחי' ביטול