רעא

וד"ל. ורצה משה שיהי' המשכת אלקות ע"י תורה וממילא הי' ביעור הרע דגוף מחמת גילוי אלקות. וז"ש ההר הטוב הזה והלבנון נו"ן פשוטה שרצה שיהי' גילוי אא"ס בחי' שעשוע המלך בעצמותו למטה כמו למעלה בלי אתעדל"ת כלל. ולכן ביקש אעברה ואראה כו' כנ"ל, ולא פעל זאת אצל הקב"ה, רק אמר לו עלה ראש הפסגה ויראה אותה מרחוק בכלל כל א"י, וע"י ראי' זו פעל שיהי' בחי' זו שהוא המשכת גילוי אלקות מלמעלה למטה ע"י תורה אצל יחידי סגולה ואצל המון עם יהי' נמשך ג"כ בהעלם ומקיף, כי אין ד"ת מקבלין טומאה ואפי' ב"ק מותר בד"ת כמאמר בני פתח פיך ויאירו דבריך כו', וכמו שהי' בזמן תנאים ואמוראים שלא הי' שכיח כלל שמי שהוא בעל תורה לא יהי' בו יראת שמים כי ע"י תורה הי' נמשך אלקות בגילוי וממילא לא יוכל לעשות ההיפוך. ועכשיו ג"כ בכל דור יש בחי' משה כמאמר אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, ואצל יחידי סגולה יש בחי' זו בגילוי ואצל שארי העם נמשך אלקות בהעלם ומקיף. וזהו מ"ש ויתעבר ה' בי למענכם שהמניעה היא מצדכם ולא מצדי כנ"ל וד"ל. אבל אלו הי' רואה אותה מקרוב הי' המשכת אלקות בגילוי ע"י תורה בכולם כו'. ואחר שראה שלא פעל בקשתו אמר ועתה ישראל שמע אל החוקים והמשפטים, אחר שלא פעלתי להיות גילוי אלקות מצד עצמו לכן שמע אל החוקים כו' שיהי' ההעלאה מלמטה כו'.

ועתה י"ל מה שאמר להם אח"כ פ' ק"ש שמע ישראל כו', הענין הוא כי אחר שלא פעל בקשתו אמר להם שמע ישראל, והוא כעין עצה שאופן זה שע"י תורה יהי' ע"י שרש נשמתם שנק' ישראל, וענין ישראל הוא שר אל כמ"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל כו'. הענין כי יש ב' בחי' בנשמה חלק הנשמה אשר בגוף וחלק הנשמה אשר למעלה שאינה מתלבשת בגוף והוא הנק' צלם כמ"ש נעשה אדם בצלמינ"ו כדמותינ"ו, שצלמינו הוא שרש