רסט

הגבוה והשני עומד בגיא עמוק והם שני אוהבים בתכלית ורוצים להתייחד במקום א', אזי יש שני אופנים באופן היחוד או שהתחתון יעלה למעלה ולמעלה יתייחדו או שהעליון ירד למטה. והנה אם העליון יבא למטה א"צ לזה הכנת התחתון כלל וא"צ להזדככות לבושי' של העליון אחר שהוא בא למטה, אבל אם התחתון יעלה צריך להזדכך הלבושים שלו וגם עוד זאת המניעה שאין ברור לו אופני ההילוך. והנה כמו"כ יובן בעבודת ה' שאם יהי' תלוי המשכות אלקות ע"י אתעלד"ת ע"ז כתיב מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו, ג' תנאים, הא' הוא נקי כפים ואין הפי' שיהי' נקי מגזל דייקא אלא כל בחי' פו"מ שהוא סו"מ וע"ט נק' בשם נקי כפים. ובר לבב הוא בחי' נקיון הלב שיכול להיות שיתפעל מאלקות לפי שעה ואח"כ יתפעל מההיפוך, זה אין נק' בשם בר לבב דהיינו שההתפעלות מאלקות כזו אין נק' בשם בר לבב כי הלא שקר בנפשו אחר שתיכף נתפעל מההיפוך, אלא בחי' בר לבב הוא ההתפעלות תמידי' שבלתי יופסק. ואשר לא נשא לשוא נפשו הוא שלא נשא לשוא הרצון שלו, כי נפש נק' בשם רצון כמ"ש אין נפשי אל העם כו', דהיינו שלא יהי' לו רצון אחר זולת לה' לבדו כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. ומי שיש בו דייקא ג' בחי' אלו הוא יעלה כו' כמ"ש מי יעלה שכשתלוי בענין העלאה אזי צ"ל נקי כפים כו' ואח"כ הוא ישא ברכה מאת הוי' בחי' המשכת אלקות למטה, ובאמת אין זה שכיח כלל כמ"ש מי יעלה כו'. ומשה הי' רעיא מהימנא והי' אוהב אמיתי לישראל ורצה שיהי' גילוי אלקות מצד עצמו.

ובכלל הוא ענין תורה ותפלה, כי התפלה הוא בחי' העלאה מלמטה למעלה כמ"ש מתי אבא ואראה כו' כי התפלה הוא בחי' העתקה והזזה ממעמדו ומצבו (בל"א צו רירט פון זיין ארט כו'), אבל התורה הוא המשכת אלקות מלמעלה למטה בלי שום התעוררות כלל, כי לימוד התורה א"צ כוונה