רסג

המחשבה ודיבור שהדיבור הוא הגילוי לזולתו והמח' היא סתומה ולא נודע, ומן העולם ועד העולם הוא ההמשכה מעולם המח' לעולם הדיבור. והנה קמי' עצמותו גם עלמא דאתכסיא נק' בשם שערות לבד, כמו שער הראש שיש לכל שער גומא שיונקת יניקה מצומצמת ממותרי המוחי' לבד, כמו"כ ידוע שכל עו"ע נק' בשם קדש וקדוש בתוס' וי"ו שהוא המשכת קו א' בחי' שער כו' ועפ"י קבלה נק' י"ג תיקוני דיקנא כו' כידוע.

וביאור הענין כי הנה איתא בזוהר כמה מחשבתין אית לעילא דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא, וע"פ מארז"ל נק' בשם בתי גואי ובתי בראי כו', כי כל עלה נק' בשם העלם לגבי העלול שלו, אבל לגבי מדרגה גבוה ממנו נק' בשם גילוי כמ"ש וקרא זא"ז ומקבלין דין מן דין כו' כידוע. והענין יובן עפ"י משל מנפש האדם כי כל דיבור שהאדם מדבר הי' תחלה במח' שא"א לדיבור בלא מח'. והנה יש ב' חלקי' במחשבה חלק העליון וחלק התחתון, והמח' הנמשכת בדיבור הוא רק חלק התחתון של המח' כמאמר עקבי לאה נכנסי' תוך ראש רחל שהוא סוף אותיות המח' כו'. והנה לגבי הדיבור היוצא בגילוי לחוץ אזי גם חלק התחתון של המח' נק' בשם סתימות שהרי בעודנה במחשבתו לא ידוע לזולתו משא"כ הדיבור, אך מאחר שנמשכת לדיבור אזי מן העלול מבינים על העלה ונק' גם העלה בשם גילוי אחר שסופו להתגלות בדיבור, משא"כ חלק העליון דמח' הוא מח' אשר האדם חושב לעצמו שלא יגלה בדיבור לזולתו כלל והוא הנק' בזוהר ע"ס דלא אתגליין כלל ונק' ג"כ בשם מח' סתימאה כו'. והנה המח' לגבי המדות נק' ג"כ בשם גילוי כי מח' הוא הרהורי לבא דהיינו דבר שיש לו חמדה בלב תיכף מחשב במח' אזי גם המח' נק' גילוי לגבי המדות, כי הרי המדות בלב אין בזה התחלקות לפרטים, משא"כ המח' גם שהיא מחשבת עצמו ולא יתגלה בדיבור מ"מ הוא גילוי אצל עצמו בהתחלקות אותיות במחשבת עצמו עכ"פ משא"כ המדות כו'. והמדות מקבלים משכל דהיינו שמחמת התבוננות בשכל אזי נתפעל בלב ונק' המדות בשם גילוי לגבי השכל והשכל מקבל מרצון כו'.