רנג

ועתה י"ל ענין ושביה בצדקה. הנה ושביה הוא נשמות אשר בתוך השבי' ונק' בזוהר ברשו נוכראה כמ"ש לא אדונים לאלה וכמ"ש בעלונו אדונים זולתיך כו'. והענין יובן עפ"י משל הרב המשפיע איזה שכל לתלמיד וכשהתלמיד מבין קצתו ואינו מבין לאשורו אזי נתעורר רחמי הרב להתלמיד ומשפיע לו עד שיבין השכל. אבל אם התלמיד אינו מבין כלל ומתחיל לבכות אזי נתעורר רחמי הרב יותר מערך ההשפעה אשר יוכל לקבל. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שמ"ש ציון במשפט תפדה שאין בו מתום בחולם ולכן יש פצע וחבורה כו', והרחמנות שנתעורר ע"ז הוא כמשל התלמיד שמבין קצת כו', דהיינו שיש בחי' תם אבל אינו בחי' תו"ם כו', אבל ושביה הוא נשמות שהם ברשו נוכראה ממש הפדי' הוא ע"י צדקה דייקא. והענין הוא כי בחי' מוח ולב שהי' באיזה תאוה רעה אזי ע"י מרירות עצום והתעוררות רחמים אזי נלקח התאוה זרה כו', אבל מה שעשה עבירה בפו"מ לא יתוקן ע"י מרירות כנ"ל, כי מאחר שהמשיך לבוש רע על נפשו כמו למשל שבלתי אפשר שע"י מרירות מעומקא דלבא ינוקה הכתם שבבגדו כו', ולכן צריך להעביר לבוש זה וללבוש אותו לבוש אחר כמ"ש ביהושע כה"ג הסירו הבגדים הצואים וכמ"ש בזוהר שיש לבושי דכיא ולבושי מסאבותא כו'. הענין כי יש כתמים אשר יכול להעביר אותם ע"י כיבוס כמו טומאת קרי כו' והוא הנק' לבושי טהרה וכל טהרה הוא מכלל טומאה כו', אבל יש עבירות שפוגמים מאד עד שצריך להעביר הלבוש לגמרי כמ"ש והסירה שמל"ת שבי"ה כו', וליתן לו לבוש אחר ונק' לבוש קדוש וכמ"ש ולבש אהרן בגדי הקדש כו'. כי ההפרש שבין קדושה לטהרה הוא, שטהרה הוא מטומאה כו' וקדושה הוא בעצם כו' והוא ע"י צדקה כו', כי לבוש אשר נעשה ע"י צדקה הוא הנק' לבוש קדוש וגם ע"י תורה נעשה בחי' לבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה כו' ונק' ג"כ לבוש קדוש וכמו בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באלף שלא הסתיר כלל משא"כ בתורה שלנו האור האלקי