רנב

תום כנ"ל, וציון זה במשפט תפדה שהוא במשפט התורה כמ"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, בעניי הוא מה שאין בו מתום כו' אך זאת נחמתי כי אמרתך חייתני שהוא דיבור התורה, ואין נפקותא כלל בין תושב"כ בין תושבע"פ רק שלא ילמוד שלא לשמה וק"ש נמי ד"ת הוא כו'. כי ע"י דיבור התורה נעשה מגן ומחסה להיות שמור מן רע, כי כל א' מישראל יש לו אות בהתורה כמ"ש ישראל מתקשראן באורייתא כו' וכמ"ש את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה שכל נש"י כולם היו במעמד הר סיני כו' וס"ר אותיות התורה הוא נגד ס"ר נש"י כי אז היו ס"ר שרשי' וכעת הם ענפי' כו'. וז"ש אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדנו, ד' מיני מקיפים נגד ד' בחי' רצון מחשבה דיבור ומעשה להיות שמור מן החטא הן ברצון כו' וכמ"ש בשכבך תשמור עליך כו', וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, וארז"ל מצוה בעידנא דעסיק בה ותורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה כו'. והנה התעוררות רחמנות זו הוא בבחי' רשפי אש כמו למשל אב אל בנו שיש רשפי אש בב' בחי' מצד החדוה או מצד המרירות שגדלה הרחמנות עליו אזי נתעורר ברשפי אש ברחמנות עליו כמ"ש נכמרו רחמיו כמו מכמר בשרא כו'. וכמו"כ יובן למעלה שבחי' התעוררות רחמים זו הוא בבחי' התלהבות כו'. וזהו ביום ההוא תקראי לי אישי אש יו"ד כו' כי אז יהי' התגלות ר"ר כו', ועתה ג"כ ע"י לימוד התורה יש מעין זה כו'. וזהו ציון במשפט תפדה, בחי' ציון שהוא נקודת התמימות שאין בו מתום כו' ויכול להיות פצע כו' ע"י משפט התורה תפדה כו'. וגם יש לפרש ציון במשפט תפדה שנפדה בחי' נקודת הרצון זר כו', ושניהם אחד וד"ל.