רנ

ערב ואח"כ בוקר. הענין הוא כי כדי להיות התהוות העולמות בע"ג מאלקות הוצרך לצמצם עצמו כבי' וכמ"ש באורך נראה אור בחי' הארה דהארה לבד, הודו על ארץ ושמים כו' בחי' הוד וזיו לבד שנשאר אחר המסך כו'. ולכן למטה בנפש האדם ג"כ הוא הולך כל היום ואינו נזכר על זה שאלקות מחי' את העולם רק לפרקים מתעורר בנפשו ומתבונן בזה ומעמיק מאד איך שהעולם אינו עושה את עצמו וחי מאלקות ובטל וטפל לאלקות כו', כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שהוא כמו דבר חדש אצלו. וגם מי שבחי' אלקות נכנס בתוך תוכו (הנק' עש איז דורך גיגאנגען דורך די ביינער כו') מ"מ הוא בחי' התחדשות דבר כו'. והטעם הוא מפני שברייתו של עולם הוא ברישא חשוכא כו' ובכל השתלשלות עלה ועלול הוא על דרך זה שא"א להיות השפעה מעלה לעלול כ"א שתחלה יהי' בחי' הסתלקות כו' ולכן גם למטה בנפש בעבודת ה' הוא ג"כ ברישא חשוכא בחי' הסתר אלקו' כו'. וגם במו"מ בעסק הפרנסה ג"כ הוא על דרך זה שא"א לו להרויח כ"א ע"י מה"ד בתחלה לייגע עצמו ולפעמים מפסיד ואח"כ ירויח דייקא. ולכאורה אינו מובן זאת שהרי יש משפט כמה יהי' פרנסה לאדם וכן על כל הברואים יש משפט שימצאו טרף לנפשם כמ"ש נותן לחם לכל בשר וע"ז אדם נידון בכל יום, וא"כ למה הוצרך להיגיעה לייגע עצמו תחלה ביגיעה עצומה עד שמדמה בנפשו שאבד תקוה ותוחלתו כו', ובאמת החסד אשר נשפט לו סוף כל סוף יבא לו והי' לו למשך החסד בקל. אך הוא מטעם הנ"ל מפני שבכל ההשתלשלות הוא ברישא חשוכא כו' לכן גם בענין מציאת טרף לנפשו צ"ל תחלה בחי' דין והדר נהורא שהוא המשכת החסד כו', ולכן בכל יום יש לילה לפניו כי ביום הוא חסד אל כמ"ש חסד אל כל היום כו' כנ"ל.

וכן יובן בעבודת ה' שכל איש לפי ערכו ענין אלקו' אשר בו כמו התעוררות תשובה לא יבא בקלות, כי יש תחלה מונעים ומנגדים גם שאינו מאותן שאין מספיקים בידם לעשות תשובה מ"מ יש מונעים כו' וצריך לייגע עצמו עד שיצא לאור הענין אלקו' שלפי ערכו כו', והוא מחמת שברייתו של עולם הוא ברישא חשוכא כו' וד"ל. ולע"ל כתי' לעת ערב יהי' אור, ובכלל הוא שיהי' אא"ס למטה כמו למעלה כו' ואין המכוון שלא יהי' החושך כלל, רק שהחושך