רמג

ובאו במערות צורים ובנקרות הסלעים מפני פחד ה' כו' שיהי' פחד אלקות על כל הברואים וכמ"ש ובכן תן פחדך על כ"ל מעשי"ך כו' שיהי' גילוי אלקות בתכלית בחי' ראי' כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו', ההכנה הוא ע"י ב"ש כו' דעכשיו. וההפרש שבין עתה לע"ל הוא עפ"י הידוע שיש שכל ומדות ומחדו"מ. והנה המדות נתהוים מהשכל שע"י שיתבונן בשכל איך שמחי' מאין ליש עי"ז נתפעל בלב. והנה כשנתפעל בלב אזי אינו נראה רק התפעלות הלב ליש והשכל הוא מוסתר ונעלם, ובאמת השכל הוא היש אמיתי שהרי ממנו נלקחו המדות. וכן ממדות למחשבה שדבר חמדה שבלבו מחשב במח' נראה המח' ליש והמדות אינם נראים כו'. וכן ממח' לדבור עד המעשה שהמעשה נראית ליש והדיבור ומח' כו' כולם מוסתרים ואינם נראים כלל. והנה כעת אינו נראה רק היש גמור והכח אלקי שמוסתר בתוכם, והגם שכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' היינו מצד הנשמה אבל הגוף הוא מעלים ומסתיר הכח אלקי עד שאינו נראה כ"א היש גמור כו', אבל לעתיד לא יסתיר הגוף כלל ויהא שוה הגוף והנשמה, שבשניהם לא יהי' בחי' ראי' כ"א כח אלקי דייקא. וכדוגמא זו הי' בשבטים שאמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו כו' שבהם גם הגוף לא הסתיר אבל בנו הגוף מסתיר ורק בנשמה הוא בחי' ראי'. ומה שיהי' לעתיד בחי' ראי' כו' הוא דייקא ע"י בשכמל"ו שאנו אומרים כו', ולכן אין הלכה כאנשי יריחו כו' וד"ל.