רמב

ישראל פעל בנפשם להיות להם חוש השמיעה הזאת לדורות כו'. ולא אמר בשכמל"ו מפני שבשכמל"ו הוא בחי' בריאה והוא הי' למעלה מעולם הבריאה, אבל אנו צריכים לומר בשכמל"ו. כי הנה כתיב אתה הראת לדעת שהעיקר להיות בחי' ראי' ובחי' אצי' שהוא יח"ע הוא לגבינו בבחי' שמיעה לבד ולכן צריך לומר בשכמל"ו. וזהו כוונת אנשי כנה"ג שתקנו לומר בשכמל"ו ואין הלכה כאנשי יריחו שהיו כורכין את שמע כו'. והנה השבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, כי יעקב ג"כ הי' מבחי' אצי' כמאמר משה מלגיו יעקב מלבר כו' והשבטים הם בבריאה יש מאין כו', ואמרו כשם שאין בלבך אלא אחד דהיינו שאצלך בחי' אצי' הוא בבחי' ראי', כך אין בלבינו אלא אחד שגם ששרשם הוא מבריאה ואצלם בחי' בריאה הוא בבחי' ראי', מ"מ אין בלבינו אלא אחד כי בבחי' ראי' זו יוכל להיות ג"כ בחי' ולא תתורו כל היום כו'.

והנה באמת שוה ממש בחי' יח"ע ויח"ת, ופי' כשם שאמרו השבטים הוא, כשם ממש ששוה הוא כו'. כי הנה כתיב שמים לרום וארץ לעומק שהם ב' בע"ג או ב' בלתי בע"ג, דהיינו שאם נאמר ששמים לרום יש גבול כי יש שיעור למעלה, אזי וארץ לעומק הוא ג"כ בחי' בע"ג, ואם נאמר ששמים לרום הוא בלי גבול כי אין שיעור למעלה בעלוי אחר עלוי, כך וארץ לעומק אין לו שיעור, כי אא"ס הוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, אין לו תחלה ואין לו תכלה כמ"ש אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, ששאול אשר מתחת לארץ שוה קמי' כו', ונמצא ששניהם שוה דהיינו שמים לרום הוא התבוננות בדבר הגבוה גבוה איך שאא"ס הוא בעילוי אחר עילוי עד אין קץ, וארץ לעומק הוא ההתבוננות בדבר הנמוך שא"ס להתפשטותו הכל הוא א', כי מה לי הפרש כח של אלקו' שלמעלה מעלה עד אין קץ או כח אלקות אשר א"ס להתפשטותו וכמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד כו'. וזהו שאמרו השבטים ליעקב כשם כו' וד"ל. וזהו ענין בשכמל"ו שתקנו לנו אנשי כנה"ג כו', ומברוך שם דעכשיו שאנו אומרים הוא הכנה לע"ל דכתיב