רמא

והנה יש עוד פי' ברעייתי שהוא לשון רצון, כי התרגום של רצון הוא רעותא. ומ"ש בלשון תרגום רעייתי ולא כתי' בלה"ק רצון, הענין הוא כי ענין התרגום הוא פי' וביאור על המקרא ולא מלה במלה לבד שזהו נק' בשם לשון ארמית אבל התרגום הוא כמארז"ל מאן דמתרגם לי כו' או תרגומא דהאי קרא כו', דהיינו הפי' וביאור של המקרא. ועפ"ז יובן מ"ש רעייתי ולא רצון בלה"ק, כי הוא קאי לפי' זה על רצון הלב בחי' מוח בינה ולכן כתיב רעייתי בלשון תרגום כי הוא בחי' בינה לבא שהוא התבוננות אלקות באופנים שונים ולכן נק' בשם רעייתי, ובחי' מוח חכמה נק' בשם רצון. אך לכאורה אינו מובן שהרי בחי' רצון הוא בחי' כתר. אך הענין כי יש פלוגתא בזה במקובלים, שי"א שהכתר נק' בשם רצון, אך לפי קבלת האריז"ל כתר אינו נק' בשם רצון, כי רצון הוא לשון מרוצה שהנפש נמשך לאיזה דבר הרואה, אבל בחי' כתר אינו שייך לומר בו לשון מרוצה כו' והוא בחי' יחידה כו' בחי' עצמו' הנפש ורצון הוא אותיות צינור, הוא המשכת כתר לחכמה כו', ורעייתי נק' רצון הלב בינה לבא כו'. ובמת"ת הי' יחוד ב' רצונות אלו כמארז"ל רואים את הנשמע ושומעי' את הנראה, וכן בקרבן הי' יחוד ב' בחי' אלו כי בקרבן היו כהנים ולוים וידוע שכהנים עבודתם בחשאי בחי' חכמה כו' ולוים עבודתם בשיר בחי' ביטול מלמטה למעלה ובאמצעות שניהם נעשה מצות הקרבן והוא בחי' יחוד ב' רצונות הנ"ל כו'. וכמו"כ יובן למעלה שרצון שמלמעלה למטה הוא רצון של א"ס להיות אצי' כו' ורצון שמלמטה הוא העלא' של בחי' אצי' וההעלאה וההמשכה מתייחדי' כא' כו' וד"ל.

והנה על פי הנ"ל יובן ענין שמע ישראל שאמר משה ולא אמר בשכמל"ו. הענין הוא כי נשמת משה הי' מאצי' כמ"ש כי מן המים משיתיהו כו' והי' אצלו אצי' בבחי' ראי' ואמר לישראל שמע כו' היינו שאצליכם בחי' יחו"ע ע"ס דאצי' בבחי' שמיעה אבל לגבי משה הי' בחי' ראי'. ובעת שאמר להם שמע