רלד

תענוג להתענג על ה' כו', והוא מ"ש אתה קדוש ושמך קדוש אתה אחד ושמך אחד כו', ובחי' זיו השכינה הוא הממוצע בין אני ראשון לאני אחרון כי הוא אינו עדיין בגדר השפעה לעולמות ולגבי עצמותו הוא רק בחי' הארה בעלמא כו'. וזהו ומבלעדי אין אלקים שלגבי עצמותו שהוא בחי' אני ראשון סדכ"ס גם מבלעדי שהוא הממוצע, אין אלקי' כי קמי' עצמותו כולא כלא כמ"ש אתה הוא קודם שנה"ע כו' כנ"ל.

והנה יש בחי' אשר על ידו נמשך לבחי' סדכ"ס ג"כ והוא ע"י נדרים כו'. ולהבין זאת צריך להקדים הקדמה א' והוא מ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם כו'. ובאמת אינו מובן זאת כלל עפ"י סדר ההשתלשלות שיש ד' בחי' דצח"מ והמדבר הוא הגבוה מכולם ואיך אפשר שהאדם יקבל חיות מלחם שהוא בחי' צומח לבד, וגם איך אפשר שהבהמה יחי' ע"י עשב שהוא בחי' צומח כו'. אך הענין הוא כי כל מה שנברא לא נברא אלא בשביל האדם כמ"ש אחור וקדם צרתני אחור למע"ב, כי האדם נברא ביום הששי וכל מה שנברא הוא הכנה בשביל האדם, כ]י ז[הו הכלל בבחי' יושר שהפסולת יוצא תחלה ואח"כ המובחר כו', ולכן באמת לפי סדר ההשתלשלות האדם הוא הגבוה כו', ומה שהאדם מקבל חיות מהצומח כו' הוא מפני ששורש המאכל הוא מבחי' תוהו כו' כידוע. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שארז"ל אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו כמ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת כו', כי הנה אכילת אדם הוא שמע ישראל בחי' התפעלות אלקו' שמצד הנשמה, ואכילת הבהמה הוא יוצר אור ופסד"ז שהוא הכנה לק"ש בחי' צומח וחי כמ"ש הללוהו כל צבאיו כידוע, וקודם התפלה הוא בחי' התשובה לבפו"מ שהוא בחי' דומם, ונמצא שק"ש הוא דייקא ע"י הכנה מדצ"ח שבתחלה כו'. וכמו"כ יובן למעלה בענין אדם דלעילא כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו'. הענין הוא כי ידוע שאא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן יו"ד כו' וכמ"ש כי לא אדם הוא כו', ובאמת מצינו בכמה פסוקים שכתיב בציור אדם כמ"ש וישב ה' מלך לעולם