רל

התורה כי בתורה יש ב' בחי' כמ"ש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולהיפך כתיב וחרה אף ה' כו' והמכוון הוא רק בשביל תכלית אהבה שמאא"ס וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח כו'. כי יש ב' בחי' גבורות, הא' הוא גבורות ודינין לגמרי רצועה לאלקאה, והב' הוא גבו' ממותקות בשביל התיקון כדי שישוב אל ה' אחר ההכאה ע"י הכרוז שמכריז שובו כו', משא"כ בלתי ההכאה בתחלה לא הי' מועיל לו כלל הכרוז כו'. וכמו"כ יובן ענין תשעה באב שנחרב בהמ"ק שהוא מחמת תכלית החסדים, כי בת"ב שם הי' סיום הלב דהיינו שכל הלב ורוגז נסתיים שם עד שנחרב בהמ"ק לגמרי וזהו מחמת תכלית האהבה והחסד כו' כידוע. והנה ענין הכרוז שמכריזין מלמעלה הוא הכח הניתן על הפו"מ דהיינו להיות מתחרט על העבר ומקבל על להבא לקיים המצות מעשיות ולהזהר מההיפך שהוא תועבת ה' אשר שנא כו' והוא הנק' בחי' יחוד ו"ה.

והנה בנפש יובן ג"כ ב' בחי' אלו, כי הנה כתיב נר הוי' נשמת אדם כו' שבכל נשמה בפרט יש בחי' הוי"ה כמ"ש ואם פגמתי באות יו"ד באות ה' כו'. והענין הוא כי יו"ד הוא בחי' חכמה שבנפש שיש לכל נפש מישראל בפרט, והוא מה שיודע שה' הוא העיקר בלי שום התבוננות כלל איך שמחי' ומהוה מאין ליש ע"י איזה משל, כי אינו יודע כלל זאת, כי הוא פחותי ערך שאינו מכיר אפי' בלה"ק. וראי' לדבר ממס"נ על קדה"ש שגם קל שבקלים ימסור נפשו והוא מחמת בחי' חכמה שבנפש כו'. ובחי' ה' הוא בחי' בינה והוא בחי' הרחבת התבוננות בחי' בינה לבא בחי' התלהבות הלב, כי בחי' חכמה הרי הוא בבחי' קרירות, משא"כ בחי' בינה לבא הוא ברשפי אש, וזהו בחי' יחוד י"ה שמבחי' יו"ד שהוא בחי' חכמה שבמוח יומשך ללב בחי' בינה לבא. וזהו הנסתרות לה' אלקינו הוא בחי' מוחא ולבא בחי' י"ה. ובחי' יחוד ו"ה הוא שמהתפעלות המדות שבלב יומשך בבחי' מעשה דהיינו הרשימו שנשאר על כל היום להיות סומ"ר וע"ט בפו"מ, והוא מ"ש אחרי ה' תלכו וכמ"ש לא ימנע ה' טוב להולכים בתמים כו', כמו שנראה במילי דעלמא שהולך כסדר ממוח ללב ומלב למעשה כו'.