רכט

קונו כי הנהר הוטבע שיהי' ניידי דייקא כו', אך צדיק מושל ביראת אלקים שהוא ק"ך צירופי' אלקים ומשנה הצירופי' ע"י המשכה מלמעלה מן הטבע. וזהו ענין כ"ו כל"ח שהוא ענין ניצוצי החסדי' שמאירי' מעלמא דאתכסיא כו'.

וענין יחוד ו"ה יובן עפ"י שכתוב עד יערה עלינו רוח ממרום, ובלשון רז"ל ב"ק מכרזת בכל יום שובו כו' כי אנו רואים שהאדם נתעורר בתשובה פתאום מבלתי הכנה כלל ע"י לימוד ספר מוסר וכדומה רק הוא ע"י הכרוז שמלמעלה שע"י נתעורר האדם בתשובה פתאום כו'. והנה תחלה צריך לזה הכנה דהיינו כדי שיפעל הב"ק בנפשו להיות שב בתשובה הוא ע"י מבטשין דהיינו שמבטשין אותו בעניני אלקו' להיות נבזה בעיניו נמאס ועי"ז יתעורר אח"כ בתשובה ע"י הכרוז. ואם אינו מועיל לו ביטוש כזה אזי מבטשין אותו בעניני דעלמא שדוחקי' אותו בפרנסה או בבני חיי כו'. והוא יובן ע"פ מארז"ל אין יסורים בלא עון כו' כמ"ש תיסרך רעתך שע"י רע האדם שעושה אזי נברא רע לייסר אותו הן בגוף כו', אך המכוון של היסורים הוא בשביל התועלת שאח"כ כמ"ש ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך כו', נמצא שהמכוון של המלקות לא הי' בשביל דין גמור ונק' בשם גבו' ממותקות כו'. כמו"כ עתה מה שמבטשין אותו בפרנסה וכדומה כו' כנ"ל הוא רק בשביל התועלת שאחר היסורים ונק' יסורים של אהבה וכמ"ש אשרי הגבר אשר תייסרנו י"ה כו', כמו למשל האב שמכה את בנו שאין המכוון של האב בשביל ההכאה לבד שהרי הוא אוהב את בנו תכלית אהבה, רק המכוון הוא כדי שאחר ההכאה יתוקן כו'. וראי' לזה שאם אחר הכאה אינו מועיל לו אזי מתחרט על תחלת ההכאה נמצא שהמכוון שלו אינו בשביל ההכאה. וכמו"כ יובן בענין המבטשין שמלמעלה דהיינו כל מה שמבטשין אותו אפי' בענין שבירת הלב שיגיע לו דבר אשר יהי' לבו נשבר מזה ואפי' במח' לבד שהמח' מטורדת ואין לו השקט כו' (הנק' ער האט קיין רוא ניט אין דער מח' כו') הכל הוא ע"י רעתו שעשה כמ"ש תיסרך כו' כנ"ל, אך המכוון הוא בשביל התועלת כו' שהוא מחמת תכלית אהבה לישראל לכן מייסר אותם. והיסורים הוא לפי משפט