רכז

ויחן ישראל נגד ההר כולם כאיש א' ולכן יכלו לקבל התורה וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כו' כולנו כאחד דייקא כו'.

והנה באמת א"א לפסוק הדבר ולומר שבתומ"צ אזי ישראל הם בתכלית השלימות ואין בהם רק עון שנאת חנם, רק באמת אינם בתכלית השלימות בתומ"צ וע"ז כתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי וארז"ל שלום בפמליא של מעלה שלום בפמליא של מטה, והוא ענין יחוד י"ה ו"ה, איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד כו'. הענין הוא כי הנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים שלהיות התהוות העולמות הוא ע"י י"ה, יו"ד הוא בחי' צמצום עצמותו והוא מ"ש ישת חושך סתרו יושב בסתר עליון, כי כדי להיות התהוות עולמות בע"ג ותכלית הוצרך להיות בחי' צמצום עצמותו ולא צמצום והסתלקות לגמרי רק שנשאר בחי' יו"ד בחי' נקודה לבד, וה' הוא עלמא דאתגליא בחי' התפשטות אלקות להחיות עולמות בע"ג כמו עולם המלאכים ועולם הגלגלים עד עולם העשי' שלנו. וכן כל התהוות הברואים הם בחי' הוה ונפסד כמו האדם שאינו חי רק ס' או ע' שנה כו'. וכן העץ כמ"ש כימי העץ ימי עמי כו' ג"כ הוא הוה ונפסד, וא"כ כדי שיתהוה עולמות בע"ג בחי' הוה ונפסד מבחי' א"ס הבלתי גבול צריך להיות בחי' יו"ד בחי' צמצום כו' כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור שהוא האור הנשאר אחר צמצום עצמותו בחי' הארה דהארה כו'. וזה כל האדם לעיין תמיד בזה איך שהעולמות הם בע"ג ומ"מ הם חיים מאלקות כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו', דלכאורה אינו מובן שהרי בודאי הכל יודעים שה' ברא, אך הענין להיות בבחי' ראי' הדבר כי באמת מצד טרדת הפרנסה הרי נשכח מאתו לגמרי ה', וכל מוחו ולבו הם בעניני העולם בחושך תאוות הגוף ואינו נותן לבו כלל לענין בריאת שמים וארץ, אך כשנותן לבו ומתבונן בזה שבודאי אין העולם עושה א"ע וחיים מאלקות הרי בדרך התבוננות ה' הוא על שמים והעולם חי ממנו כו', אבל העיקר הוא להיות וראו מי ברא אלה איך שכח של א"ס הוא ג"כ בבחי' בע"ג כו' כידוע. ולעתיד כתיב וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כו' וכמ"ש ובאו במערות צורים ובנקרת הסלעים מפני פחד ה' כו' שיהי' פחד ה'