רכו

באמת כעת כל ישראל הם שומעים למצותיו ית' דהיינו העשי' בפו"מ שכל ישראל מניחים טלית ותפילין ומחזיקים מצות מילה ושבת וכו' לבד אותם שיצאו מן הכלל לגמרי כמו אפיקורסין וקלים ואטו ברשיעי עסקינן, אבל בכלל כל ישראל מקיימים מצות בפו"מ כו'. ובאמת פי' הפסוק של והי' אם שמוע כו' קאי על הפו"מ כי זהו עיקר יסוד הבנין ולא העיקר הוא כוונת פנימי' במוח ולב רק העיקר הוא עשי' בפו"מ. ולפ"ז אינו מובן שאנו רואים לגמרי ההיפוך שבנ"י נדחקים בתכלית בטרדת הפרנסה ובכל מיני דוחק, וגם להיפך אנו רואים שהרשעים ואפיקורסים לגמרי מצליח להם בכל דרכם ולפי מ"ש הי' צ"ל להיפך שהרי כתיב השמרו לכם פן יפתה כו' וחרה אף ה' בכם ועצר כו'. אך הטעם הוא כנ"ל מחמת שנאת חנם לא יכול להיות השראת גילוי אלקות בהם, הגם ששלימים הם בקיום המצות כו' מצד שהם מפורדים זמ"ז. וזהו מה שאמר הלל להגר כשביקש ממנו שילמדנו כל התורה כולה כשעומד על רגל אחת, אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זהו כל התורה כולה ואידך פירושא כו', כי להיות גילוי אלקות ע"י תורה צ"ל דייקא התכללו' והתאחדות בבנ"י כו'.

ובזה יובן מה שאמרו רז"ל לישתף אינש נפשי' בהדי ציבורא כו' שקודם התפלה צריך לישתף כו'. הענין הוא כנ"ל כי באמת צריך להיות מצות ואהבת לרעך כמוך כל היום כו', אך מה שאמר קודם התפלה דייקא לישתף כו', כי התפלה הוא קרבת אלקים היינו בחי' גילוי אלקות במוח ולב כו' ולכן צריך לומר קודם התפלה הריני מוכן לקיים עלי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך כו' דהיינו שחבירו השנאוי לו יסלק מלבו השנאה. והענין הוא כי כל ישראל הם קומה שלימה שיש נשמות אשר הם מבחי' ראש ויש שמבחי' לב ויש שהם מבחי' רגל כו', וכמו למשל כשיוחתך לאדם א' מאיבריו כמו הרגל לבד אזי נתקלקלו כל האיברי' הן כח החכמה שבראש והן כח הראי' שבעין כו', כמו"כ יובן בענין שנאת חנם בין איש לחבירו שהרי לכל ישראל יש בחי' נשמה ונמצא שכשונא לו אזי מפרידו מאתו ונחסר מאתו בחי' לב או רגל כו' וא"א להיות השראת אלקות בכל איבריו כו' כנ"ל וד"ל. וזהו מ"ש במת"ת