רכא

אלקות בבחי' אור בכלי בלתי שינוי ותמורה אז, והוא כמשל חיו' הנפש בגוף שלא יוכל להתחלף מכח הראי' כח ההילוך ולעשות מרגל ראש עד"מ, כמו"כ עוה"ב הוא בחי' פרצוף אדם שכל א' על מקומו ועל מדרגתו ובמקום שיש רע לא נמשך טוב ולכן נק' בשם עולם הדין. ובזה יובן מ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דלכאורה אינו מובן שהרי אנו רואים שהנפש אינו חי כעת ע"י מצות דהיינו ע"י הנחת תפילין אינו נמשך בחי' אלקו' בגילוי בד' מוחי' דגלגלתא וכדומה. אך הענין הוא דוחי בהם קאי לעוה"ב והמצות המה ג"כ בבחי' פרצוף אדם כי רמ"ח מצות רמ"ח אברין דמלכא כו'. ויש מצות שהם בבחי' ראש ויש שהם בבחי' יד כמו חסד דרועא כו'. והוא כמו התורה שארז"ל למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא, דהיינו למיימינים שעוסקי' לשמה אזי נעשה סם חיים שיתחזק מוחו ולבו בעבודת ה'. ולמשמאילים בה סמא דמותא כמו הרפואה שהוא סם חזק ואם מכוין הרפואה לפי אופן החולאת אזי נעשה סם חיים ואם לאו אזי נעשה לו סם מות כו' וד"ל, כי שרש התורה הוא ג"כ ממדרגה גבוה מאד כמ"ש עץ חיים היא ששרש התורה הוא מעה"ח שלמעלה מעה"ד טו"ר ולכן למיימינים בה דהיינו למי שראוי כו' סמא דחיי כמו עוה"ב .

והנה בעוה"ז יש ג"כ הארת מעין בחי' עוה"ב. והענין יובן עפ"י הידוע שיש ב' מיני קרבנות, קרבנות החג פסח שבועות סוכות בחי' חג"ת וכל א' כלול מחבירו כו' ותמידין שבכל יום . ותחלה צ"ל ההפרש שבין שבת ליו"ט, ששבת נק' קדש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא ויו"ט נק' מקראי קדש, שקודש הוא בחי' חכמה ומקראי קודש הוא המשכה מחכמה והוא בחי' בינה. והנה ידוע שהתגלות אא"ס הוא בחכמה דייקא כי אא"ס אינו שורה אלא על דבר הבטל אליו וחכמה הוא בחי' אין כמ"ש והחכמה מאין כו', משא"כ בינה