ריט

ולכן אינו בדקדוק כלל כי הוא זן ומפרנס לכל כמ"ש נותן לחם לכל בשר. וכן כל חידוש העולמות מאין ליש בכל יום ויום כמ"ש המחדש בטובו בכל יום מע"ב, כי אין העולם עושה א"ע אבל הוא מבחי' חסד ולכן הוא לרעים כמו לטובים ואדרבה יכול להיות שהצלחת רעים הוא יותר מטובים, והטעם הוא כנ"ל כי הוא מבחי' חסד.

ולפ"ז י"ל מ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, שלהיות כבוד הדר מלכותו שהוא התפשטות אלקות על כל הנבראים צריך להיות בחי' גבורה אך הגבורה אינו בחי' גבו' ממש, רק אדרבה הוא עיקר החסד והוא כמ"ש טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו כו', היינו שהוא כובש את עצמו. כי ידוע שהוא ית' א"ס ובלתי גבול וכדי שיתהוה בחי' בע"ג צריך להיות בחי' צמצום לצמצם עצמו, ובחי' צמצום זה הוא דייקא ע"י תגבורת החסד, כמו למשל אב לבנו שרוצה להשפיע לו איזה שכל ואם יאמר לו השכל הרחב כמו שהוא אצלו לא יתקבל כלל במקבל, לכן מצמצם עצמות שכלו, ולכן כתי' מכלכל חיים בחסד בברכת אתה גבור כו'.

אך צ"ל כי לפי הנ"ל שעוה"ז הוא מבחי' חסד לא יתכן מה שנראה בעוה"ז בחי' גבו' כמו בבני חיי ומזוני שכמעט אין כל אדם שלא יהי' בו דוחק זאת בטרדת הפרנסה או בבני כו'. אך הענין שנק' בשם יסורים של אהבה. ולכאורה יפלא מאד האיך יתכן שיקראו לעונש ודין גמור בשם יסורים של אהבה שהרי האהבה באה מפנימי' מדת החסד כמ"ש כי חפץ חסד הוא. אך הענין הוא כנ"ל בהיות ששרש ענין עה"ז הוא ממדת החסד כנ"ל, ושרש ענין העה"ב הוא ממדת הגבורה והדין. והנה ידוע שכל מדה כלולה מחבירתה כמו מדת החסד כלול גם ממדת הגבו' ונק' גבו' שבחסד כו' ומה שנק' בשם חסד דייקא ע"ש ההתגלות כו' כידוע. והנה כל יסורי עוה"ז הוא ממדת הגבורה שבחסד ולכן ע"י יסורי עוה"ז נתמרק הנפש יותר מע"י יסורי גיהנם, כי ידוע שג"ע וגיהנם הוא הכנה לעוה"ב ולכן ר"י לא הי' יודע לאיזה דרך מוליכין אותו