רטז

הוי' דמשמע שיש אש הוי' ואש אלקים, אש אלקים הוא בחי' אש ה' שהוא ה' אחרונה של שם הוי' בחי' שם אלקים, ובש"ע הוא המשכת שם הוי' בשם אלקים והוא יחוד מ"ה וב"ן בחי' סובב וממלא כו'. וזהו צו את בנ"י כי הנה צו הוא לשון צותא והתחברות, את בנ"י הם נשמות שירדו בגופים והוא היחוד וחיבור מ"ה וב"ן.

ועתה י"ל ענין תשמרו להקריב לי במועדו כו', הענין הוא כי אמת הוא שבתפלה הוא יחוד מ"ה וב"ן אבל אחר התפלה יכולים לשלוט בו זרים דהיינו שיסתעף ההיפוך מאלקות בחי' הוללות וליצנות, וצריך לזה שמירה מעלייתא, ועיקר השמירה הוא דייקא ע"י תושבע"פ. וזהו מ"ש תשמרו שמור לנוק' וזכור לדכו' כו' כמשית"ל, כמ"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, היינו שאחר התפלה שאז הוא בעניי מן הדעת, שבשעת התפלה הוא בחי' העלא' הנפש בפסד"ז ובשתים לפניה. ובש"ע הוא ההמשכה משם מ"ה, אבל אחר התפלה הוא עני מן הדעת ויכולים לינק אז החיצונים, אזי זאת נחמתי כי אמרתך חייתני שהוא הדיבור בד"ת, כי התורה הוא מגן ומחסה לבלתי יוכלו לבא אליו החיצונים כמ"ש כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעוניך ונגע לא יקרב באהליך. והמגן ומחסה הוא ע"י תורה. וזהו שאנו אומרים אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזנו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדינו. ד' מיני מקיפים שהמקיף הוא השמירה מן החיצונים, והשמירה הוא ע"י ב' בחי' זכור לדכורא הוא בחי' תושב"כ שהוא ס"ר אותיות התורה והאות של תורה כמ"ש בתורה דייקא ע"י הלימוד נעשה בחי' מקיף. ושמור לנוק' הוא בחי' תושבע"פ, ובזה אין נפקותא כלל איך שלומד הן בלשון אשכנז והן בלשון ארמית. ועיקר השמירה הוא דייקא ע"י תושבע"פ כמ"ש תשמרו ושמור לנוק' כו', ומ"ש אנו מאמינים שבודאי הוא אמת שע"י לימוד התורה כל חד לפום הפנאי שלו רק שלא ילמוד שלא לשמה ובאמת אין זה שכיח כלל כעת כו'.