רו

דיבור יש מח' ובכל מח' יש רצון וכמ"ש בראשית ברא ות"י בקדמין ברצונו כו' זהו רצון השייך למח', אבל נש"י הם קדם לכל המע"ב כנ"ל.

וזהו מ"ש בצלם אלקים עשה את האדם דייקא, אבל מלאכים אינם בצלם אלקי' כי אינם בחי' עצמיו'. וזהו הטעם לקריאת שמם אדם כי אדם הוא אל"ף ד"ם והוא בחי' מדו"מ, אבל המח' אינו כמו מח' שבמלאכים רק הוא בחי' מח' עצמי' ולכן נק' מח' זו בשם אלופו של עולם כו'. ולכן נק' הנשמות מהלכים והמלאכים נקראים עומדים, היינו שהנשמה יכולה להלך הן ממטה למעלה מעלה כמו ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כו', וכמו ויעל אליהו בסערה השמים כו', והן מלמעלה ל]ק[בלה למטה כמו נשמת משה שירדה בגוף והגוף לא הסתיר לו כלל, כי הנשמה היא בחי' עצמיו' ולכן יש בכוחה מצד עצמה זאת כו'. אבל מלאכים לא יש זאת בכוחם מצד עצמם ולכן נקראים עומדים, גם שמצינו במלאכים ג"כ שיורדי' למטה לבשר בשורות טובות ולהציל בנ"א, כמו גבי רב המנונא סבא כו'. וגם פעם יש עלי' למלאכים, אך שזה הכח אין בהם מצד עצמם רק הוא ע"י מרכבת השכינה וכמ"ש מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דייקא, שהוא ע"י מרכבת השכינה שבעלייתה גם הם עולים, וכמו ישעי' ויחזקאל שישעי' ראה מרכבה דבריאה ויחזקאל ראה מרכבה דיצי' כו'. וירידת המלאכים הוא ג"כ ע"י התלבשות כח אלקי בהם, אבל אין בהם כח מצד עצמם כו', משא"כ בנשמות כי הם בחי' עצמיו'. וזהו מ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שאף הוא רבותא שגם בבחי' עשי' שהוא נשמות דעשי' יש בהם בחי' רצון עצמי ופשוט הנ"ל כמ"ש בצלם אלקים עשה את האדם, אדם הוא א' דם כו' כנ"ל וד"ל. וראי' ממס"נ על קדה"ש כנ"ל וד"ל. וזהו מי מנה עפר יעקב, דקאי על נשמות שבגופים שיש בהם הארת א"ס הבלתי מספר, וזהו מי מנה כו'. ומספר רובע ישראל קאי על שרש הנשמות כמשי"ת במק"א וד"ל.