רה

שבמלאכים יש ג"כ בחי' בי"ע שהוא מדו"מ כידוע שיש שרפים וחיות ואופנים, שרפים הם בבריאה אימא מקננא בכורסיא שהוא עולם הבריאה בחי' השגה, וחיות ביצירה ואופנים בעשי'. ומה שבנשמות דעשי' יש בהעלם בחי' בריאה כמו שנראה ממס"נ על קדה"ש הרי מצינו במלאכים ג"כ שיש בהם בחי' עלי' מעשי' למעלה ולהיפך שמלאכים הגבוהים יורדי' למטה כו'.

אך להבין זאת צ"ל מה שמבואר בלק"א שמחדו"מ הם לבושי הנפש, ולבוש הוא דבר נבדל מן העצמו' ברצותו לובש וברצותו פושט כו'. והענין הוא כי שרש המחשבה הוא מבחי' רצון דהיינו מה שרוצה ברצונו מיד הוא מתחכם במחשבתו, ונביעת המח' זאת שהוא בחי' צירופי אותיות הוא במספר וגבול אבל הרצון הוא בלי מספר. ונמצא שהמח' המקבל מרצון הוא בחי' לבוש לבד שהרי ברצונו יחשוב וברצונו לא יחשוב כו'. והנה לפ"ז המח' מקבל מלמעלה מבחי' רצון. ויש עוד בחי' שהמח' מקבל מלמטה והוא ענין הרהורי לבו שמה שיש לו חמדה בלב אזי מיד עולה במחשבתו לחשוב. ובאמת אינו סותר כלל רצון הלב לרצון שלמעלה, כי שניהם באים כאחד, דהיינו איך שעליי' הרצון מלב למח', ככה נמשך מרצון שלמעלה למח', והוא הנק' יחוד יש"ס ולאה ויחוד יעקב ולאה כו'. ובדיבור יש ג"כ ב' בחי' אלו. כי ידוע שהדיבור הוא מהבל הלב ובאמת ידוע שהדיבור מקבל ממח' שמה שהוא חושב, זאת הוא מדבר וא"א להיות דיבור בלא מח' כו'. אך הוא כנ"ל כמו שהמח' מקבלת מב' הבחי', כמו"כ הדיבור שמקבל ממח' הוא ג"כ מקבל מלמעלה ומלמטה כו' כנ"ל וד"ל. ונמצא שאיך שהוא עכ"פ הוא בחי' לבוש ומכש"כ בחי' מעשה לבוש נפרד לגמרי, וא"כ לפ"ז הדרא קושיין לדוכתין מהו ההפרש שבין נשמות למלאכים. אך הענין הוא כי המלאכים שיש בהם ג"כ בחי' מדו"מ הוא רק בחי' לבושי' כנ"ל, אבל נש"י שרשם מבחי' מח' העצמי' כמארז"ל נש"י עלה במח' שהוא בחי' רצון הפשוט שאינו גם שרש ומקור להתהוות אותיות המח', וכמ"ש בזוהר אית מח' ואית מח', והוא הנק' מח' סתימאה כו'. כי בחי' רצון אשר ממנו נובע המח' הגם שהוא בלי מספר אבל מ"מ הוא שרש ומקור להתהוות המח' אבל נש"י עלו במח' ורצון הקדום שאינו בחי' מקור למח' כלל וכמ"ש אחור וקדם צרתני, אחור למע"ב וקדם למע"ב, כי עשרה מאמרות ויאמר כו' ובכל