רד

נזהר מזה בתכלית הזהירות, והוא מחמת שהנשמה שלו אינו רק בחי' נפש דעשי' ולכן החוש אלקי שלו אינו רק בבחי' מעשה, והוא הבחי' ביטול שיש בכל נפש מישראל. כי יש ב' בחי' התפעלות וביטול. התפעלות אינו רק לפי שעה וביטול הוא בחי' תמידי' כו' כנ"ל. ומי שיש לו נשמה דעשי' בבחי' מוח ולב אין לו החוש כו' (ומי שיש לו נשמה דבריאה שהוא בחי' השגה במוח כו' נכלל בזה גם לב ומעשה כי יש בכלל מאתיים מנה כו'). והנה לפי כ"ז אינו מובן מ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו', נשמה שנתת בי כו', דמשמע דאין בזה חילוקי מדרגות כלל כו' כנ"ל.

אך הענין יובן ע"פ משארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו', והטעם מבואר במקום אחד דהוא מפני שכל נש"י שבגופי' יש בכוחם למסור נפשם על קה"ש, וכמו שאנו רואים שגם קל שבקלים ופחותי ערך הגם שעוברי' על כמה עבירות כשיתבעוהו להמיר דתו בפו"מ מיד מוסר נפשו על קדה"ש והוא מצד בחי' מ"ה שבנפש האלקי'. ועפ"ז יתורץ הנ"ל שבאמת אין סותרים זל"ז כלל ושניהם אמת, כי מה שמבואר בס' קבלה שיש חילוקי מדרגות שזה יש לו נשמה דבריאה וזולתו נשמה דיצי' לבד כו' הוא בבחי' גילוי, וכמו שאנו רואים בכל דור ודור שיש ראשי אלפי ישראל כו'. וכמו"כ ההפרש שבין דורו של משה לדורות הללו בחי' עקבי משיחא בחי' מעשה כו'. ומה שכתוב נשמה שנתת בי טהורה כו' דמשמע שבנפש דעשי' יש ג"כ בחי' בריאה כו' הוא בבחי' העלם. וראי' לדבר ממס"נ על קדה"ש שגם קל שבקלים יכול למסור נפשו והוא מצד בחי' מ"ה בחי' ביטול עצמי כמו ראשי אלפי ישראל כמ"ש במשה ואנחנו מ"ה, ושרש משה הגבה למעלה כמ"ש כי מן המים משיתיהו מבחי' אצי' ממש ולא מאצי' שבבריאה כו'.

ועתה י"ל ההפרש שבין נשמות ומלאכים, כי הנה כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו, והמלאך הוא ע"י יראים עצמם שהם עשו את המלאכים והם סביב לשמרם כו', ומשמע שהמלאכים הם בחי' חיצוני' וכמו שמבואר בס' קבלה שנשמות הם מפנימי' הכלים והמלאכים הם מחיצוני' הכלים כו', וידוע