קצט

הוא יותר ע"י הפגם של בחי' רוח ונשמה על שאין אלקי בקרבי כו' דייקא, יותר מבחי' פגם של נפש שהוא עבירה בפו"מ וכמארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. וא"כ התשובה של בחי' רוח ונשמה הוא למעלה כו'. אך הענין הוא ששניהם אמת כמשי"ת. והענין הוא כי ע"י תשובה בבחי' סומ"ר שהוא בחי' עקירת הרצון, ואין המכוון של עקירת הרצון להיות עוקר רצונו לגמרי דהיינו שלא יעלה כלל על רצונו דבר זאת, שהרי אינו ברשותו, רק ענין עקירת הרצון זו ההחלט בדעתו על הפו"מ לבל ישוב עוד לכסלה למרות עיני כבודו כו'. והנה ע"י עקירת רצון זה אזי הוא עוקר למעלה הרצון שנמשך בע' שרים, כי בזמן הגלות כתיב ושפחה כי תירש גבירתה, כי המדה הקצובה להם אינו רק מבחי' מותרות וחיצוני' אבל בזמן הגלות מקבלים גם מקדושה כו', וע"י עקירת הרצון בסו"מ עי"ז עוקר הרצון העליון שנמשך בע' שרים כו'. ולא זו בלבד אלא אף זו שע"י עקירת רצון זה שמלמטה מעורר למעלה להיות נעשה בחי' אהל שהוא כמ"ש כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעוניך לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך כו' שהוא נגעי בנ"א המחטיאים לנשמתו הן בהרהורי תאוות כו' וע"י סומ"ר נעשה אהל שהוא למגן ולמחסה לבלתי יוכלו ליקרב להחטיאו. וזהו מ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם היינו שלא תוכלו לסור מחמת המקיף שהוא שומר מכל רעה ונגע שלא יקרב כו', וכמו למשל האוהל גשמיו' שנעשה להגן מן שריפת השמש וכדומה. והוא דוגמת יריעות עזים שהי' במשכן מלמעלה להגן, כמו"כ האהל הזה הוא אהל עב שנעשה מבחי' סומ"ר בפו"מ. וזהו מ"ש באברהם ויחלק עליהם לילה ברדפו אחר המלכים, שזהו באמת אינו טבע אנושית. אך הענין הוא כי נשמת אברהם היתה ג"כ בגוף והי' בו ג"כ איזה תערובות רע והבדיל הטוב מרע בתכלית ועי"ז נעשה עקירת הרצון למעלה ג"כ, וממילא תש כוחם כמ"ש איכה ירדוף אלף כו' אם לא כי צורם מכרם שהוא הרצון העליון שמלובש בהם בזמן הגלות וכשנלקח מאתם אזי אין . . . כח כלל מצד עצמם כמ"ש סר צלם מעליהם כו'.

וזהו ענין מה שאמר בלעם מה טובו אוהליך יעקב, שבלעם צפה למרחוק וראה איך שישראל יהיו מובלעים בין הגוים בתכלית, כמ"ש נבלע ישראל כו' ואעפ"כ שם דייקא יהי' עקירת הרע ויהי' נעשה ע"י אהל. וזהו ענין