קצג

ממכ"ע וקוב"ה הוא סוכ"ע וכדי שיהי' הארת סובב בממלא הוא ע"י מצות דייקא כו'. וכמו"כ כתיב אמור לחכמה אחותי את, שהחכמה פעם נק' בשם אין כמ"ש והחכמה מאין כו', ופעם נק' בשם יש כו', כי החכמה הוא ממוצע בין כתר לבינה, ולגבי כתר נק' בשם אין ואפס ולגבי בינה היא המקור כו' כידוע.

ורעייתי הוא מדרגה גבוה מאחותי שהוא חיבור חכמה במדות, וכמארז"ל רעייתי פרנסתי שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שהוא הארת חכמה במדות כו'. והענין יובן עפ"י הידוע שיש חצר הכבד המפסיק בין איברי הנשימה לאיברי המזון, שאיברי המזון הם קיבה כו' שע"י חיות גשמיו' האיברים, ואיברי הנשימה הם לב וריאה שבהם נשימה שבמוח שהוא בחי' חיות פנימי, הגם שלב פליג לכל שייפין אבל הלב עצמו הוא בחי' פנימי' כו'. וכמו"כ יובן בענין הנ"ל שאחותי שהוא ע"י מעשה מצות הוא חיבור אא"ס בעולמות בי"ע כמו איברי המזון עד"מ, וכמאמר רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, אבל רעייתי הוא חיבור חכמה במדות והוא כמשל איברי הנשימה הנ"ל, והוא ע"י דיבור התורה, כי כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו אותו דבר הלכה עצמו וכמ"ש את ה' האמרת כו' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, דברי ממש כמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהתשב"ר, א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אין דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, שגם התינוק הוא כלי לאלקות ע"י דיבורו בת"ת כו'. והדיבור שרשו מהבל הלב כו'. ולכן ע"י לימוד התורה שהוא חכמתו ית' כי אורייתא מחכמה נפקת עי"ז נעשה חיבור ויחוד חכמה ומדות שבלב כו' ולכן נק' רעייתי בשם דיבור כנ"ל.

יונתי הוא בחי' תענוג שבחכמה בחי' ראי', לאסתכלא ביקרא דמלכא. והטעם שנק' בשם יונתי כמו זוג יונים שמסתכלים זע"ז עד"מ כו'. וענין ראי'