קצא

הנה לא ינום ולא יישן כו' עינא פקיחא דלא נאים כי לית גבינין דמכסיין על הני עיינין, כי השינה בא מאידים של המאכל, וכמארז"ל במשנה ד' פ"א דיומא מפני שהמאכל מביא את השינה, כי ענין המאכל הוא לחבר חיות הנפש בגוף כידוע שהמאכל מתעכל ונהפך לדם ושולח לכבד והמובחר עולה ללב ומלב למוח. אך יש פסולת במאכל שמזה נעשה אידים ועולים עד המוח ומזה נעשה בחי' שינה (והתועלת מהשינה הוא שע"י יתחזק החיות אחר השינה). והנה השינה אין מגיע כ"א עד מקום שהמאכל עולה שהוא עד המוח כו' אבל למעלה מן המוח שהוא בחי' גלגלתא שאין מגיע לשם המאכל כלל, גם האידים אין עולים לשם ואין שם בחי' שינה כלל. וכמו"כ יובן למעלה שמה שהוא בחי' התלבשות אורות בכלים שייך בחי' שינה אבל בבחי' ז' תיקונין דגלגלתא ע"ז כתיב הנה לא ינום ולא יישן כלל, והוא מ"ש טרם יקראו ואני אענה כו' בלי התעוררות מלמטה בבחי' צעקה כמ"ש ויזעקו כו', רק מצד עצמו והוא כמארז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו, היינו שאין יודע כלל איך שניצול מזה, כי הדבר מלובש בתוך טבע והוא מצד עצמו בלי התעוררות מלמטה כלל כו'. וזהו ענין קול דודי דופק לשון הוה שתמיד הוא דופק מפני שבכנס"י יש בחי' ולבי ער כו' וד"ל.

ועתה י"ל מ"ש פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי כו', פרט כאן ד' בחי' ומבואר בס' קבלה שהוא ענין מעשה דיבור מחשבה ורצון. הענין הוא כי אחותי הוא לשון איחוי כמו קורע ומאחה או כמו איחוי אלכסנדריא והוא ענין חיבור ב' דברים יחד, כמו"כ אחותי הוא החיבור אוא"ס בעולמות כמ"ש ויקרא לו אל עולם כו' היינו שלא יהי' כמו שנראה שה' הוא על שמים והעולם חי ממנו, שזה יודעים ג"כ אוה"ע דקרו לי' אלהא כו', אך להיות חיבור אא"ס בעולמות היינו שיהי' נקבע איך שא"ס הוא בתוך העולמות כו', וע"י מעשה