קצ

להקיץ משינתם בתרדמת הבלי הזמן ואז חוזרים ונתעוררים כל הכוחות בפרט, כמו מי שהוא בעל תורה אזי נתעורר לעסוק בתורה לשמה, ולזולתו בלב שיתפעל בלב כו'. או בבחי' מעשה להיות סומ"ר וע"ט בפו"מ. ולפ"ז מ"ש כ"א בשובו מדרכיו וחי' אין המכוון להמשיך חיות חדש רק שאותו החיות עצמו יבא בגילוי ע"י התעוררות תשובה כו'. וכמו"כ יובן למעלה בחי' שינה כי הנה כתיב בכל צרתם לו צר, ולפ"ז בכל צרת ישראל הי' צריך להושיע תיכף כי לו צר כו', אך הנה כתיב ויזעקו אל ה' בצר להם כו' ואז יושיעם דייקא, וכמו בגלות מצרים דכתיב ותעל שועתם אל אלקים כו' וידע ה' שהוא דייקא ע"י התעוררות מלמטה, כי למעלה הוא בחי' שינה כביכול וצריך להתעורר דייקא ע"י הצעקה שלמטה כמ"ש עורה למה תישן ה', ויקץ כישן ה' כו'. והטעם הוא מפני שמלמטה ג"כ בכנ"י יש בחי' שינה ובמדה שאדם מודד כו' כי באתעדל"ת תליא אתעדל"ע.

אך יש בחי' ולבי ער בכנס"י שאין בזה בחי' שינה כלל. ולכאורה אינו מובן שאם בשכל יש בחי' שינה כ"ש וק"ו שבלב יש בחי' שינה, שהרי הלב מקבל משכל שע"י התבוננות השכל נתפעל בלב כידוע. אך הענין שיש ב' בחי' לב כמ"ש ויחד לבבינו ב' לבבות, והוא ה. . . לב פנימי ולב חיצון. לב חיצון הוא מה שנתפעל בלב מצד השכל ובזה ודאי יש בחי' שינה אחר שהוא מקבל משכל ובשכל גופא הוא בחי' שינה כש"כ בלב, אך לב פנימי הוא בחי' נקודת הלב והוא ענין נקודת יהדותו אשר בכל נפש מישראל שלמעלה מן השכל, ועפ"י מארז"ל נק' בשם כוונת הלב כמו אם כיון לבו יצא כו'. ובחי' זו היא ער תמיד וכמ"ש אע"ג דאזיל הכא והכא בטרדת הפרנסה דיוקנא אשתאר בך שהוא בחי' יחידה שבנפש. וראי' לדבר שהרי כשתובעים אותו להמיר דתו אזי הוא מוסר נפשו לגמרי בלי שום התעוררות מלמעלה כלל, כי בחי' זו

יש בטבע כל נפש מישראל ובזה אין שינה כלל. ולכן למעלה ג"כ יש בחי' אשר ער תמיד בחי' השגחה תמידי' כמארז"ל וכי יש שינה לפני המקום כמ"ש