קפו

שיהי' ממארי דחושבנא איך שהי' מקושר ברצונות זרים ועי"ז נשבר לבו ואומר בידך אפקיד רוחי שהוא בחי' עלי באר כו' וד"ל. ובחי' ענו לה הוא בחי' המשכה וכמ"ש תען לשוני אמרתיך. הענין הוא שיש בנ"א אשר אין בכוחם להתעורר בבחי' פנימי' הנ"ל או מחמת סיבת טרדת הפרנסה, רק עבודתו הוא להיות אלקי בקרבי שיומשך בו אלקות ע"י לימוד התורה, ולא כטעות העולם שמדמים ענין זה להרגשת עצמו שיהא אלקות בקרבו, כי באמת הוא ענין אלקו' שרוצה שישרה בו כח אלקי ע"י לימוד התורה כמארז"ל כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו אותו דבר הלכה עצמו. וז"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, שבעניי הוא שאין לו בחי' תשוקה פנימי' הנ"ל, אך זאת נחמתי כי אמרתך חייתני שע"י לימוד התורה ממשיך מבחי' חיי החיים כו' כנ"ל וד"ל.

ועתה י"ל ענין באר חפרוה שרים כרוה כו' דקאי על האבות. הנה ארז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה שהוא אברהם יצחק כו' משא"כ ראובן ושמעון אינם נק' בשם אבות. וענין אב הוא שכולל כל התולדות שיסתעפו מאתו, כמו שרש הארץ שכולל כל האילן וענפי' עד עלה אחרונה. ובזה יובן הטעם שאבות דייקא הם בחי' אברהם יצחק כו' כי הם דייקא כוללים כל הנשמות עד עקבי משיחא, כי הם ראו הנשמות שירדו בגופי' והמשיכו לכל נפש מישראל בפרט בחי' אברהם ובחי' יצחק כו'. וענין זאת יובן עפ"י מ"ש הכה צור ויזובו מים שבשלמא מעפר שייך לחפור באר שבעפר יש מים, אבל הצור טבעו הוא חמימות כמו שנראה שמצור מוציאין אש וכתיב ההופכי הצור אגם מים והוא ענין מ"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שיש בחי' גבורות שהוא בחי' רשפי אש בהתפעלות והתלהבות לה' כו'. והנה ההתלהבות של הנשמה הוא דייקא מצד המנגד כי טבע הנשמה אינה שייך בה התלהבות, כי כל התלהבות הוא דייקא מענין זר כו' כידוע. ועוד טעם