קפג

הבריאה, מזה ג"כ ראי' שהחיות אינו נוגע לעצמותו רק התפשטות הודו וזיוו כו' כנ"ל.

והנה כדי שיומשך מאלקות בחי' זיו להחיות עולמות צריך לזה בחי' ממוצע, והממוצע הוא התורה וגם מצות ותשובה הם ג"כ ממוצעים כו'. והענין הוא כי ע"י לימוד התורה ממשיכים בחי' חיי החיים כמ"ש כי הם חיינו דקאי על שרש הנשמה בבחי' חיי החיים, כי התורה הוא דבר ה' כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, דברי ממש, וע"י לימוד התורה למטה ממשיכי' דבר ה' שהוא בחי' פנימי' וכמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהתשב"ר, א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אין דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, שמפני שתינוק בן ו' שלא ראה קרי מימיו נמצא שגוף שלו הוא גוף נקי לומד את דבר ה', הוא הכלי שיומשך בחי' פנימי' אלקו' חי ולא בחיים, גם שלומד שלא לשמה רק מיראת הרצועה של רבו כו'. וכמו"כ ע"י כל אדם שלומד דבר ה' אפי' פרק א' שחרית ופרק א' ערבית ואפי' בק"ש בלבד יש דעה שיוצאין ידי חובת ת"ת, עי"ז ממשיך בחי' פנימי' וממילא יומשך בחי' חיצוני' שהוא להחיות העולמות בבחי' הוד וזיו כו', וכמארז"ל משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, כי בזמן בהמ"ק הי' נמשך גילוי פנימי' אלקות בהיכל ק"ק וכעת הוא ע"י ת"ת כנ"ל.

וכמו"כ ע"י מצות, כי הנה כתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שע"י מצות נמשך בחי' חיות כו'. והנה אנו רואים בחוש שגם בעשות האדם איזה מצוה אינו פועל שינוי בנשמה אשר בגוף להיות משתנה ממהותו הראשון שיתחזק בעבודת ה' יותר מבתחלה, והנה זהו ודאי אמת שע"י עשיית המצוה נמשך חיות לנשמה כמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו', אך שאינו נמשך לחלק הנשמה אשר בגוף רק לשרש הנשמה כמו שהיא למעלה אחוזה וקשורה בחיי החיים, ולעתיד יתגלה זה, כמו שאנו מאמינים בתחה"מ שבודאי יחיו המתים דהיינו אותו הגוף עצמו שכעת, יאיר בו הנשמה לעתיד, רק שהגוף יהי' מזוכך ולא כמו כעת שהגוף הוא בתכלית