קעט

יש מאין, ואמרו כשם שאין בלבך כו' כך כו' שהיחוד שוה ממש מטעם הנ"ל, כי שרש הלבוש א' הוא עם שרש האור כו'.

ועתה י"ל ענין השמים כסאי. הנה שמים הוא אש ומים בחי' מדות, ושמים הם עיגולים דמורה על האורות וכסאי הוא כמ"ש וישב ה' מלך לעולם הוא בחי' הפרסא היוצא מתחת רגלי זו"נ דאצי' המפסקת בין אצי' לבי"ע בחי' לבוש כו'. והארץ הדום רגלי הנה הדום רגלי הוא שרפרף הניתן תחת רגלי', והוא ענין השפעת כח הפועל בתוך הנפעל כו'. והנה באמת היחוד שוה בשניהם הן בשמים וכסאי ובארץ הדום רגלי כו' כנ"ל. ויובן הענין עפ"י הידוע שיש ב' בחי', תשובה תתאה ותשובה עילאה, תשובה עילאה הוא כמ"ש ממעמקים קראתיך הוי' מעומקא דלבא ע"י גודל מרירות על התקשרותו ברצונות זרים, ויעמיק בזה הרבה עד שמואס בחייו ממש דהיינו להיות עקירת הרצון זר שלא יחפוץ כלל ברצון ותענוג אחר שהוא כל הבלי עוה"ז ותענוגיו כו' רק רצון א' לה' כו' הוא הנק' תשובה עילאה שהוא התעוררות בחי' יחידה, כי בחי' יחידה הוא למעלה מהתחלקו' קוין, כי בבחי' קוין יכול להיות ב' הפכי' כמו רצון לאלקות וגם רצון לעו"ז, אבל התעוררות בחי' יחידה שהוא למעלה מהתחלקות וא"א להיות בו שני הפכי' וכמ"ש דוד מיד כלב יחידתי, ובכל נפש מישראל יש בחי' זו אך ש]ה[יא לפי שעה שנשבר . . . ותשובה תתאה הוא הנק' עזיבת החטא בפו"מ היינו בחי' ההסכם לבד שלא ישוב עוד לכסלו, והוא הנק' בושה לבד אבל הוא בלא מרירות מפנימי' לבבו. ולכאורה התשובה עילאה הוא למעלה מתשובה תתאה, אך באמת אינו מוכרח. והענין יובן עפ"י מארז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כו', שכל עבירה שעושה בפו"מ תחלה הי' ברצונו ענין חמימות התאוה בבחי' פנימי' מאד. והנה לא נק' עבירה גמורה עד שבאתה לידי פו"מ שעושה העבירה בפו"מ, והנה תשובה תתאה הוא עזיבת החטא בפו"מ היינו ההסכם החזק לבל ישוב עוד לכסלה, נמצא שתשובה תתאה הוא למעלה מתשובה עילאה שהרי הפו"מ הוא עיקר העבירה וממילא יגיע אח"כ לתשובה עילאה, נמצא שמבלי ימצא ראש וסוף ביניהם שתשובה תתאה הוא הגורם לתשובה עילאה ותש"ע כו'. וכמו"כ יובן למעלה בענין השמים כסאי כו' ששוה היחוד בבחי' לבוש כמו בבחי' אור כו'.