קעח

כי לא כל העתים שוות בבחי' חכמה וראי' הנ"ל, והוא תלוי מצד המשכת אור הנשמה אשר בעצמו', כי אם הי' האור בחי' מציאת החכמה והכלי הוא דבר ההתבוננות כו' כנ"ל הי' צריך להיות שוה בלי שינויים כו' וד"ל. וכמו"כ במדות בלב כו' כנ"ל. והנה אנו רואים שע"י הלבוש ניתוסף אור החכמה דהיינו כל מה שמייגע א"ע יותר באופנים שונים לקרב אל השכל כמו באיכות ההתהוות יש מאין, אזי ניתוסף כח החכמה כו' מצד ששרש הלבוש הוא בבחי' אור כו' וד"ל.

והנה מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, כי א"ס הוא אחדות פשוט כו' כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן חכים ולא בחכמה ידיעא כו', ומה שנתהוה בחי' חכמה דאצי' אינו נק' בשם אור, והכלי החכמה שהוא מוח החכמה כמ"ש חכמה מוחא אינו נק' בשם כלי, רק הכח מיוחד אשר בעצמו' לבחי' מציאת חכמה דאצי' זהו נק' בשם אור ומציאת חכמה דאצי' נק' בשם כלי וחכמה מוחא, הבחי' מוחא הוא בחי' חיצוני' הכלי כנ"ל בנפש הטבעי' עד"מ. וכמו"כ במדות בלב כמאמר קוב"ה לבא דכולהו עלמין, וכמ"ש חסד דרועא ימינא, בחי' דרועא שהוא הכלי שבו נתלבש החסד נק' בשם חיצוני' הכלי ומציאת החסד דאצי' נק' בשם כלי והכח המיוחד בעצמיו' למציאת חסד נק' בשם אור החסד. והנה הגם שהלבוש לכאורה הוא דבר נפרד מן העצם אך שרשו הוא בשרש האור כו' כנ"ל במשל.

והנה כ"ז הוא הקדמה להבין ענין מאמר הזוהר איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, איהו הוא אא"ס בעצמו וחיוהי הם האורות המיוחדים בעצמותו, וכמו שאיהו וחיוהי ודאי חד בהון, כך איהו וגרמוהי שהם בחי' חיצוני' הכלים ג"כ חד כמו איהו וחיוהי מטעם המבואר לעיל. ובזה יובן ג"כ ענין שמע ישראל ובשכמל"ו, שמע ישראל הוא יח"ע ובשכמל"ו הוא יח"ת ושוה היחוד בשניהם, וכמו שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, שיעקב הוא בעל עולם האצי' והשבטים הם בבריאה בחי'