קעב

ויובן הענין עפ"י הידוע דתפלה היא דרבנן שלא מצינו בכל התורה הציווי על תפלה רק על תורה מצינו ציווי כמ"ש והגית בו יום ולילה כו', וכן ע"י* מצות כו', אבל על תפלה לא מצינו בתורה ציווי לזה וברמב"ם מבואר שהתפלה היא דאורייתא בעת שצריך לבקשת רחמים, וגם זה אינו מוכרח כו'. אך הענין כי הנה כתיב ואתם הדבקים בה' כו' ופי' הדבקים הוא בחי' דביקות תמידי' כו' ולכן היו פטורים מן התפלה כי ענין התפלה הוא בחי' חיות הנשמה כו' כידוע ואז היו דבקים בתמידי' ולא היו צריכים להתעורר בתפלה שהוא בחי' קרבת אלקים כו', ותורה ומצות היו צריכים כי ענין התורה הוא כמארז"ל כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו שנמשך בחי' חכמה ומדות למטה ע"י לימודו כו' וכן המצות בפו"מ כו', וגם שכתי' אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שגם המצות מחיים לאדם שהוא הנשמה כו', אך הוא כמו המאכל שאדם אוכל שהוא כדי שלא יסתלק החיו' שלו ואין המכוון לעורר חיו' כו', ולכן היו חייבים בתומ"צ אבל מן התפלה היו פטורים כי היו דבוקי' ולכן רשב"י ור"י תורתם אומנתם כו'. אך כעת בזמן הגלות צריך דייקא תפלה כי כעת הוא הסתר אלקו' כמ"ש אתה אל מסתתר היינו שגם ההמשכה שנמשכת ע"י תומ"צ אינו בגילוי כי הרי אנו רואים שאין נעשה שינוי באדם אחר הנחת טלית ותפילין וכדומה, אך שאנו מאמינים שבודאי נמשך השפעה אלקו' רק שהוא בהעלם ולעתיד יתגלה בגילוי כו', וכדי שיומשך בחי' זאת ע"י תומ"צ צריך דייקא תפלה אבל זולת התפלה לא ימשיך כלל כו', כי התפלה הוא בחי' נקודת הרצון והעיקר הוא התשובה שקודם התפלה כי התפלה הוא ענין נקודת הרצון ומנקודת הרצון נמשך בחי' חכמה ומדות שהוא בחי' אוי"ר כו' ואח"כ יכול להיות ההמשכה בפו"מ שהוא ע"י עסק התורה והמצות כו'.