קנז

לאותו רבי המשפיע לו משא"כ אם יהי' לו התקשרות ג"כ לאחר לא יוכל לקבל היטב מזה הרב, כי מזה הוראה שאין התקשרותו להמשפיע הזה התקשרות חזקה מאחר שיוכל להיות לו התקשרות גם לאחר זולתו לכן לא יוכל להיות בחי' מקבל כו', משא"כ בחי' משפיע אינו מוכרח להשפיע דייקא לתלמיד א' כי יכול להשפיע לב' מקבלים וכמ"ש כי תהיינה לאיש שתי נשים כו'. והנה ככל המשל וככל הדמיון הזה יובן ג"כ בכנס"י שנק' בשם יונתי כמו היונה שאינה נזקקת אלא לבן זוגה. והענין הוא מה שיש בנש"י בחי' לב א' לאביו שבשמים וכמו שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בליבינו אלא אחד, וכמו"כ בכל נפש מישראל בחי' לב א' כו' להשליך מנגד כל רצונות זרות ותאוות גשמיו' אשר לא לה' המה והוא בחי' אחת שמקבלים בנפשם בחי' אחד, והוא מ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, כי זונה נק' נפקת ברא היינו שיש לה התקשרות ג"כ עם איש אחר בלעדי אישה. וכמו"כ בעבודת ה' שאם יש לו אהבה ורצון זר בעסקי העולם בפרנסה ובתאוות כו' אזי נק' בשם זונה, הגם שיהי' לו ג"כ התקשרות באיזה עת מן העתים לאביו שבשמים לא יוכל להיות בחי' אשה אש ה' לקבל מאיש אש יו"ד כו', וכמ"ש כי קצר המצע מהשתרע להשתרר עליו שני רעים כא' להיות בחי' מקבל מאיש כמ"ש כי בועליך עושיך כו', וג"כ מההיפוך כמ"ש בעלונו אדונים זולתיך כו'. והגם שכתיב ואספת דגנך הרי שהותרה עסק הפרנסה, הוא ע"ד מארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי שאין הפי' קבע ועראי ללמוד הרבה ולעסוק מעט שממ"נ או העסק מעט ג"כ אסור או ההכרח מותר לפי שיצטרך עת כו', רק ענין קבע ועראי הוא ענין חמימות וקרירות דהיינו שתורתך קבע הוא שיהא עיקר התקשרות באלקות ומה שמוכרח לעסוק בפרנסה יהי' דרך קרירות כאלו כפאו ולא יהי' בבחי' חמימות ורשפי אש. וז"ש