קנב

ועתה י"ל ענין עיניך יונים שהוא מדרגה יותר גבוה שהוא על עצמו' הנפש קודם בואו לגוף. כי הנה ענין הנ"ל בבחי' חו"ב הוא בחי' אדם כמו תלת שליטין אינון לעילא מוחא ולבא כו' וישראל מפרנסין לאביהם שבשמים קאי על אא"ס שבחכמה בחי' אדם כו', אבל עיניך יונים הוא בחי' אחרת והוא ענין המשכת כל הנפש* דהיינו כמו שהנשמה היתה צרורה בצרור החיים קודם ירידתה באדם שאין ערוך להתענוג שמתענגת אח"כ בירידתה בגוף גם תענוג היותר נפלא כמו ר"ע שיצאה נשמתו באחד שהוא ע"י השגה עמוקה באלקות כו' ע"י אכילה שאכל ונתחזק כלי מוחו כו', שאין ערוך בחי' זו לגבי התענוג אלקי שהי' לנשמת ר"ע בג"ע קודם ירידתה בגוף שהי' צרורה בהתקשרות ודביקות רב באלקות וכמ"ש באתי לגני אחותי כלה אכלתי כו' אבל באתרי' לאו אורחי' למיכל כו'. והוא הדוגמא אשר יהי' לעתיד כמו עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' שיהי' אותה הארה עצמה אשר עכשיו בנשמה קודם בואה לגוף, יהי' לעתיד גם בנשמות אשר בגופים. והוא ענין עיניך יונים כמו זוג יונים שמסתכלים זע"ז כמ"ש עין בעין כו'. והוא מ"ש עין ה' אל יריאיו שהוא ההסתכלות שמלמעלה למטה. ומ"ש אשא עיני כו' הוא העין שמלמטה כו'. וכמו"כ עכשיו יש ג"כ בחי' זו וכמ"ש במ"א וד"ל.