קמה

דנוגה דעשי', וע"י אתכפי' ס"א דהיינו להשליך מנגד כל רצונות הזרות עי"ז אסתלק יקרא כו'. הענין הוא כי העיגולים וההיכלות שהם בחי' העלמות והסתרים הכל הוא מן המשפיע כי הוא עשה אותם, ולגבי' אין הפרש כלל בין עיגול ראשון לעיגול היותר אחרון. ולכן כד אתכפיא ס"א לתתא שהוא בחי' עיגול היותר אחרון עי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין אפי' בעולם המח' שהוא ג"כ בחי' היכל נגד מה שלמעלה, וגם לשם יהי' נמשך תוס' אור. ובזה יובן מארז"ל אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, דאין שייך לומר דקאי על קדושת הנשמה שהרי הנשמה אין צריכה לקדש אותה שהרי היא קדושה בעצם, רק קאי על הגוף שאם מקדש עצמו להיות בבחי' אתכפי' ס"א לקדש עצמו בדבר המותר לו וכ"ש בתאוות איסור אזי מקדשין אותו מלמעלה הרבה. והיינו כנ"ל כי הגם שהגוף הוא נמשך ע"י תאוה כמ"ש הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי כו' שהוא בחי' הסתר אלקו' בתכלית בחי' עיגול אחרון, מ"מ ע"י בחי' אתכפיא כנ"ל אזי מקדשין אותו הרבה מלמעלה כנ"ל, כי לגבי המשפיע שוה עיגול ראשון כו'.

ובזה יובן ענין המרגלים שלא רצו ליכנס לא"י, כי על א"י נאמר ארץ אוכלת יושביה, פי' ששרש ז' העממין הוא מבחי' ז' מלכין קדמאין אשר לפני מלוך מלך כו' וירדו למטה, והוא ענין רפ"ח ניצוצין שנפלו וירדו למטה. ולכן נק' א"י ארץ כנען קודם התיקון שהוא בחי' רע גמור ושרשם מלפני מלוך כו' כמ"ש אנשי מדות כו'. וכוונת הכניסה לא"י הוא כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ כמ"ש כי תבאו אל הארץ כו'. וכן משמע בהרבה מקראות שקיום המצות הוא בארץ דייקא. וקיום המצות הוא בב' אופנים מ"ע ומל"ת. ויש בזה דקדוקי' באיזה אופן יהי' המצוה, שאם לא עשה כהלכתה אזי אינה מצוה כלל כמו סוכה שהיא גבוה כו'. וענין מ"ע הוא המשכת אלקו'