קמא

בבחי' נצח שנשאר גם אחר התפלה, משא"כ בחי' הוד. וז"ש וגם נצח ישראל לא ישקר כו'.

והנה כתי' איהו בנצח ואיהי בהוד, שבחי' משה הוא שושבינא דמלכא הממשיך השפעת אלקות למטה ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא המעלה כל נש"י למקורם, ושניהם הם בחי' אמת כמ"ש ואנחנו מ"ה כו', והעלאתם הוא אל מול פני המנורה ע"י בחי' רחמים הנ"ל. או יתפרש אל מול פני המנורה שהוא בחי' כתר דזעיר, היינו שקיום המדה הוא הרצון דייקא, שזולת הרצון להמדה של חסד לא יתפעל בחסד כו', וע"י תוקף הרצון של המדות בתפלה עי"ז יתבטלו ממילא כל רצונות זרים. וזהו ענין בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה דייקא יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן כו'.