קכט

הברואים, כמו בצלאל הי' יודע לצרף בהן אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, שענין אותיות הוא המשכת אלקות בכל נברא ונברא, ובצלאל הי' יודע אופן הצירופי' מפני שהוא כולל כולם. וזהו מ"ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה כו' כי מאחר שהוא כולל כולם לכן הי' יודע השמות כולם, כי ענין השם אשר קרא לו מורה על אופן התהוותו מאין ליש כו'. ועוד שהרי האדם כלול מדצ"ח מזה הוראה שהוא כולל כולם. והנה לפ"ז אם האדם מתקן א"ע אזי מתעלים על ידו כל הברואים בכלל מאחר שהוא כלול מכולם. והענין יובן עפ"י מ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' כו', כי בלחם יש ב' פי', הא' כפשוטו והב' הוא לשון מלחמה כמו אז לחם שערים כו', כי ענין האכילה הוא כמו המלחמה עד"מ שאין בזה מיצוע רק או שזה גובר או זולתו, כמו"כ האכילה הוא ענין מלחמה, כי במאכל יש טוב ורע וכמו שנראה בגשמיות שמהטוב שבמאכל נעשה דם וחיות והרע נדחה לחוץ. כמו"כ יש בעבודת ה' שאם אוכל כבהמה רק למלאות תאוות נפשו הבהמית אזי הרע שבמאכל גובר, וכמ"ש וישמן ישורון ויבעט שנעשה גס הרוח כו', ואם אוכל לש"ש לעבוד ה' בכח האכילה ההיא אזי נכלל ועולה המאכל לה', כי לחם הוא בגי' מזלא. וכמו"כ הוא בכל דבר כמארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל לצוות לזה, כי כל מה שנברא הכל הוא רק בשביל האדם שצריך ללבוש או לאכול וגם עצים נצרכי' לאדם, וכל מה שנכנס לכח וחיות באדם, האדם מעלה ומברר אותם לה'. וכמו"כ יובן בענין המו"מ שאם מצליח בעסקיו ומרויח ממון ונעשה מזה יש ודבר לי יאורי כו' אזי הרע גובר. אבל אם ע"י שהרויח במו"מ אזי עובד ה' כמארז"ל ג' דברים מרחיבים דעתו של אדם, שאין הפי' הרחבה בגשמיות רק שיהא בו הרחבת הדעת והכרה באלקות להיות מתפעל במוח ולב, ונק' זה בשם העלאת הניצוצות, פי' שהארת אלקות שנשתלשל עד שמחי' הצומח ודומם גשמי וע"י שנעשו חיות לאדם כמו המאכל שזולת האכילה הי'