קכה

והנה טוב מאד הוא התענוג שבבחי' א"ח ושבתא דיומא הוא בחי' או"י שהוא המשכת התענוג ואינו כמו ההמשכה שבחול, כי בחול הוא ענין ירידה והשפלה מעצמותו משא"כ בשבת הוא אחר גמר הפעולה לעיין ולפקח ואינו בחי' עבודה ומלאכה, ולכן מלאכה אסור וכמ"ש ממצוא חפצך ודבר דבר והעיון מותר כו'.

וכעת צ"ל ענין מיד נגאלין שהוא בחי' אלף השביעי הנק' בשם מנוחה לחיי העולמים שאז לא יהי' כמו שבת דעתה שבמעלי שבתא הוא בחי' א"ח ושבתא דיומא הוא בחי' או"י ואחר כל שבת נעשה וימה"מ, רק יהי' בחי' התכללות א"ח וא"י יחד, ובמת"ת הי' ג"כ דוגמא זה כמ"ש זכור ושמור שהוא בחי' אור ישר ואו"ח בדבור אחד נאמרו כו'. הענין הוא כי ההפרש שבין ג"ע לעוה"ב הוא כי בעוה"ב ארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים שאפי' פושעי ישראל מלאים כו', ואפי' מי שקיים ג' או ה' מצות יש לו ג"כ חלק לעוה"ב, ואינו מדקדקין בדבר להיות בזה חילוקי מדרגות רק לכולם בשוה כמ"ש כי כולם ידעו אותי כו'. ועוד שעוה"ב יהיו הנשמות בגופים וגם הגוף יהנה ויתקיים מזיו השכינה, ועוה"ב הוא בחי' המשכת אלקות למטה וג"ע הוא בחי' עליו' העולמות כמ"ש ילכו מחיל אל חיל שמדי חודש ומדי שבת כו' יש עלי' להנשמות כמו בג"ע הארץ אשר בקו השוה. ויש ג"ע העליון ומדי שבת יש להם עלי' ממדרגה למדרגה גבוה הימנה. ויש בזה חילוקי מדרגות שכל א' יש לו השגה מיוחדת ומדקדקין בדקדוק רב כמו אכתי לוי מאבראי כו', וכמ"ש רכב אלקי' רבותי' אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן שהוא ח"י אלף רבוא לבד כו', והנשמות הם בלא גופים. ולכאורה בחי' ג"ע הוא