קכא

רצון ושכל ומדות כו'. וכמו"כ כתיב וירא העם כי ברע הוא שהרע מקיפו כו'. ובקדושה כתיב כבוד ה' יאספך שהוא בחי' מקיף אשר מזה יסתעפו כל הפרטי' כמו רצון לאלקו' ושכל ומדות כו'. וכמו"כ יובן למעלה עשרה מאמרות ויאמר אלקים יהי אור כו' יהי רקיע כו' זהו רק בחי' כח נבדל, וגם המח' אשר בדיבור כידוע שלכל דיבור יש מח', גם זה הוא בחי' חיצוני', וגם בחי' מחשבה אחת שהוא מה שצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת בחי' שיעור בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל, גם זה נק' בשם מח' חיצוני' ובחי' לבוש לבד. ומה שארז"ל נש"י עלו במחשבה הוא בחי' מח' העצמי' ונק' בשם מח' סתימאה. ובזה יובן ענין מאמר הזהר איהו וחיוהי וגרמוהי חד, חיוהי הם אורות כמו רצון ושכל כו' וגרמוהי הם בחי' הכלים בחי' לבושים כו', הם ג"כ בבחי' היחוד כי בחי' מח' עצמיו' הוא המחברם יחד והיו לאחדים מבלי קדימה ראש וסוף, ולכן ניתנה התורה דייקא לישראל כו'.

אך צ"ל שהלא הנשמה ירדה לגוף, וידוע שירידה היא צורך עלי' היינו שיהי' לה עלי' יותר מבתחלה שהי' בבחי' מח' עצמי', וזה פלא לכאורה שאחר ירידתה בגוף גשמי יהי' יכולה להתעלות יותר כו'. הענין הוא כי הנה כתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שע"י המצות שאדם מקיים בגשמיו' עי"ז נעשה חיות להנשמה. ויובן זאת ע"ד דוגמא מהמאכל שמחי' את האדם, שזהו הפלא לכאורה שבחי' צומח יחי' את המדבר, והגם שכתיב כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' שבמאכל כו', הרי באדם יש ג"כ מוצא פי ה'. אך הענין הוא ששרש הצומח הוא יותר גבוה מהמדבר, כי כל הגבוה גבוה נופל יותר למטה כידוע כי שרש הלחם הוא מלפני מלוך מלך