קכ

הוא בחי' ביטול מישותו לאין של בחי' כח הצומח, עי"ז נמשך מאין ליש להיות נצמח בתוס' וריבוי. או כמו משל הטפה שא"א להיות התהוות הולד כ"א ע"י רקבון הטפה כו'. כמו"כ יובן בענין קבלת התורה שע"י בחי' ביטול שלהם שהוא ויחרד כו' עי"ז נעשו בחי' בית קיבול להיות אח"כ וירד הוי' שהוא בחי' התגלות אא"ס, ומזה נמשך גם לדורות הבאים שהם ענפי' מאותן הנשמות להיות גם הם בחי' בית קיבול כו'.

וצ"ל מפני מה לא ניתנה התורה למלאכים וכמ"ש תנה הודך על השמים שבקשו שיותן להם התורה ולא ניתנה להם. ואם הטעם לקבלת התורה הוא הבחי' ביטול א"כ הי' צריך ליתן למלאכים התורה שהרי במלאכים יש בחי' ביטול וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים כו' וכן גבוה על גבוה כו'. אך הטעם הוא כי המלאכים שרשם מבחי' חיצוני' והנשמות הם בבחי' פנימי', וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, שצבא המלאכים נבראו רק מבחי' דיבור העליון, וענין הדיבור יובן עד"מ מדבר האדם שענין הדיבור הוא כח נבדל אשר אינו שייך לעצם כלל שהרי הוא יכול לדבר ההיפך מרצונו או שפוסק מלדבר כו'. וכמו"כ יובן למעלה ע"ד דוגמא בדיבור העליון שהוא אינו רק בחי' כח נבדל חוץ מעצמותו כו', אבל נש"י שרשם בבחי' מח' כי המח' היא פנימי' שהרי א"א להעמיד עצמו שלא יחשוב ומה שהוא רוצה זה הוא מחשב כו', נמצא שהיא מתאחדת עם העצם כו'. אך באמת גם מח' נק' בשם לבוש עדיין שהרי יכול לכווץ בעצמו שלא יחשוב זאת, אך עיקר המכוון נש"י עלה במחשבה הוא בחי' מח' העצמי', כמו למשל מה שנראה באדם מחשבה המקפת את כולו שאינו יכול לפשוט א"ע, כמו עד"מ ענין הפרנסה שזה נוגע לעצמיו' חיי נפשו שאם לא יהי' לו פרנסה לא יחי', שאין שייך בזה ענין בחירה ורצון כלל, זהו הנק' בשם מח' עצמיות, וממנה נסתעפו אח"כ כל הכוחות פרטי' כמו רצון ושכל להשכיל באיכות הדבר כו', אבל בבחי' מח' עצמיו' אין שייך קדימה לא' על זולתו כו', כמו מה שמרגיש האדם א"ע בבת א' מראש לרגל שלא שייך בזה ענין קדימה שירגיש התענוג שלו תחלה ואח"כ השכל כו', כי בבחי' עצמותו שוה ראש ורגל יחד כו', רק כשבא לידי התפשטות אזי יש תחלה וסוף