קיז

וסופן בתחלתן כו' והעצם אינו משתנה לעולם. וזהו שאמר וגם נצח ישראל לא ישקר כו', כי מל' דוד היא בחי' נצחיות, וגם לעתיד יהי' מל' דוד בבחי' נצחי' כמ"ש מלכותי' מלכות עלם דלא תשתנה כו'. והגם שעכשיו בטלה מל' דוד, אינו ביטול גמור רק כמו עד"מ האב המיסר את בנו בתוכחות מוסר ומבטשו ביסורי', גם בשעת ההכאה האהבה עצמיו' לא ניזז מאתו ואדרבה התוכחה הוא דייקא מחמת שיש לו אהבה עצמיו' לבנו ורוצה שילך בדרך הישר כו'. וכמו"כ ענין חורבן בהמ"ק וזמן הגלות אינו רק מחמת אהבה עצמיו' שיש מאא"ס לישראל, ואחר התוכחה כאב את בן ירצה ויוחזר מל' דוד כו'. וכמו"כ יובן בענין כתר תורה שהוא בחי' עצמיו' הרצון. וזהו ענין קבלת התורה בחי' אנכי ולא יהי' לך כו'.

ויובן יותר עפ"י הידוע שיש ב' יחודים, יחודי' פנימי' ויחודי' חיצוני' כו', כמו שמע ישראל ואהבת שהוא בחי' התבוננות במוח וממוח נמשך ללב עי"ז מעוררים למעלה בחי' יחוד פנימי שהוא יחוד פנימי' חו"ב אשר אינו שייך להנהגת העולמות כלל, כי היחוד חו"ב בחי' תרדל"מ אשר לצורך קיום העולמות הוא רק יחוד חיצוני' כו', ובחי' זה נעשה ע"י מלאכים הבטילים לאלקות כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים, שהוא בחי' ביטול מיש לאין עי"ז ממשיכים מאין ליש שהוא מה שמחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ע"י הביטול של המלאכים כו', אבל אינו אור חדש בעצם, היינו שאמת הוא שאם לא היו בטילים לא הי' מחדש כו' רק ענין חידוש העולמות מאין ליש בכל עת ורגע הוא ע"י הביטול שהוקבע בהם משי"ב אבל אינו תוס' אור חדש רק אותו האור עצמו שהי' תחלה, והוא כמו עד"מ המאכל שהאדם אוכל כי זולת המאכל אזי יסתלק החיות וע"י האכילה נתפשט החיו' בכל האיברים אבל אינו חידוש בעצם כי אותו החיות עצמו שהי' אתמול הוא שנמשך ע"י האכילה ואילולי האכילה לא הי' נמשך והי' מסתלק החיות כו'. כמו"כ יובן בענין ביטול