קטז

וכמאמר מצות אינן בטילות לע"ל. ומה שמבקשים יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך כו', כמו אם עבר עבירה שהוא נגד רצונו העצמי והרצון עצמי אינו משתנה כנ"ל ואיך שייך שיהפך ממדה"ד לרחמים, אך הבקשה הוא שיומשך מבחי' עליונה מבחי' רצון העצמי כו'.

ולהבין זה בתוס' ביאור, צ"ל ענין כתר מל' ומכתר מל' יובן על כתר תורה. הענין הוא שהפסוק כי לא אדם הוא להנחם אמר שמואל לשאול, כי שאול ביקש ממנו על דבר המלוכה שיתפלל שינחם ה' על הדבר אשר דיבר ושיחזור אליו המלוכה. הענין הוא כי שרש מל' שאול הוא בבחי' מדות דאצי' בחי' אדם אשר יוכל להשתנות מחסד לגבורה כו', וכמ"ש מתחלה בחיר ה' שנבחר עפ"י טעם כי משכמו ומעלה גבוה מכל העם בתומ"צ ומס"נ כו', ואח"כ במלחמת עמלק נשתנה מחסד לגבורה, וביקש משמואל שיתפלל עליו וישתנה מגבורה לחסד, כי באמת יוכל למצא לו טעם לחסד שהלא כתיב הקימותי את דבר ה' שעשה דבר המלחמה בבחי' מס"נ לה' אחד, וא"כ לפ"ז אינו מובן התשובה של שמואל לשאול כי לא אדם הוא כו' דהרי שרש מל' שאול הוא מבחי' אדם כנ"ל. אך שמה שאמר כי לא אדם הוא קאי על מל' דוד, היינו שאמת הוא אם לא הי' ניתנה כבר המלוכה לדוד הי' מועיל התפלה על מל' שאול כי שרשו מבחי' אדם אשר הנחם, רק שכבר ניתנה המלוכה לדוד ומל' דוד שרשה בבחי' רצון העצמי כי לא אדם הוא להנחם כו'. כי דוד הוא בחי' מל' שרש כללות נש"י ונק' בחי' יראה והוא בחי' עצמיו' התקשרות באלקות אשר יש לכל נפש מישראל. ולכן כתיב דוד מלך ישראל חי וקיים שאינה בטילה לעולם, כי שרשה בעצמו' הרצון כידוע שנעוץ תחלתן בסופן