קטו

כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם כו' ואח"כ כתיב לא אוסיף עוד לקלל כי יצר לב האדם רע כו', נמצא שנתהפך לזכות אותו הטעם עצמו שתחלה הי' לחוב. או כמו בשאול שתחלה נבחר שאול למלוכה ואח"כ כתיב נחמתי כו' שנתהפך מחסד לגבורה כו', ענין זה נק' שינוי. וזהו הנק' בחי' אדם. וכמו שנראה שיש צדיקים שמבטשי' אותם הגם שראויים לחסד, ולהיפך יש שרשעים מושפעים כל טוב וחסד כו'. וא"כ לפ"ז מ"ש זאת תורת האדם שהתורה נק' בשם אדם קאי ג"כ על בחי' השינוי, והוא מה שיש העיון באיזה אופן יהי' המצוה שאם עושה אותה כהלכתה אזי נק' בשם מצוה ואם לאו אינו נק' בשם מצוה כלל. וכמו"כ במל"ת כו'. וא"כ מהו היתרון מעלה מקבלת התורה שהרי השתלשלות העולמות הוא ג"כ בבחי' אדם כו'. וצ"ל ענין כי לא אדם הוא להנחם כו' דלא קאי על א"ס בעצמו שאין בו בחי' קוין כלל, דהלא כתיב כי לא אדם הוא להנחם, דמשמע שאינו בחי' אדם אשר הנחם שהוא ענין שינוי המדות כו', אבל בחי' מדות יש בו רק שהם עצמיים ואינם משתנים כלל. והוא כמו עד"מ אב לבנו שהאהבה היא בבחי' עצמיו', או כמו אהבת דוד ויהונתן שאהבת נפשו אהבו, שלא שייך בזה ענין שינוי ותמורה. וכמו"כ תכלית שנאה בבחי' עצמיו' אשר לא יפול בזה ענין שינוי כלל, כי עצמיותו היא והעצם אינו יוכל להשתנות, כי האהבה אשר מצד השכל והטעם יוכל להשתנות וכשהאהבה נשתנה גם הרצון לזה נשתנה שהוא בחי' רצון מורכב, אבל בחי' עצמיו' אינו משתנה לעולם, וכמו ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, שהאהבה והשנאה הם בבחי' עצמיו' דייקא בחי' יחידה ואינו יכול להיות להיפך שנאה ליעקב כו'. וכמו"כ יובן למעלה שיש בחי' מדות עצמיי' והוא בחי' כתר שבכתר בחי' אחרונה שבעצמו' המאציל. וזהו כי לא אדם הוא להנחם היינו שהוא בחי' אדם בחי' מדות חו"ג, אבל לא הנחם כי הם עצמיי'. וזהו אנכי ולא יהי' לך כו', אנכי הוא שרש רמ"ח מ"ע ה"ח, ולא יהי' לך הוא שרש שס"ה ל"ת שהוא תועבת ה' אשר נגד רצונו העצמי כו'. וזהו מ"ש זאת תורת האדם, שהתורה נק' בשם אדם אבל הוא בחי' אדם אשר לא אדם הוא להנחם. והגם שבתורה יש שינויים כמו שנראה מענין הפלפול, היינו רק לידע באיזה אופן יהי' המצוה, אבל אחר הפלפול שיצא הדבר לאשורו שבאופן זה יהי' המצוה אינה משתנית כלל,