קי

כו' מאותו מקום שנסתלק. וזהו ענין גלות מצרים שהי' הסתלקות אלקות בחי' שינה כדי שיהי' אח"כ מת"ת שהוא גילוי פנימי' כו' כמ"ש וירד ה' כו'. אך גלות מצרים לא הי' רק רד"ו שנה וכן גלות בבל לא הי' רק ע' שנה, והוא הרמז מה שחוני המעגל ישן ע' שנה וכמ"ש בשוב ה' היינו כחולמים כו', ולא הי' ההסתלקות בעצמותו כ"כ, אבל כעת הוא אריכות הגלות ח"י מאות שנה שהוא בחי' שינה והסתלקות יותר בעצמותו כמאמר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא, לעילא היינו בבחי' סתימות ולעילא לעילא הוא בבחי' סדכ"ס. הענין הוא כי יש ב' בחי' סתום. הא', שהוא סתום לגבי המקבלים לבד כמו ע"ס שנק' סתימות לגבי עלמין דאתגליין. ויש בחי' סתום גם מע"ס ונק' סדכ"ס כו'. וזהו לעילא בבחי' סוכ"ע ולעילא לעילא הוא בבחי' סדכ"ס שאין שייך עליו לומר בחי' סובב גם לעלמין כו'. וכל מה שההסתלקות הוא יותר נעלה בעצמותו אזי יהי' הגילוי ג"כ מאותו בחי' לעתיד, וכמ"ש ויקץ כישן ה' כו'. ולכן שחק ר"ע כשראה כרך גדול של רומי מושפעים כל טוב ותענוג ומאריכים ימים, ואמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו כו', שהוא כמשל המלך שעושה סעודה לאוהביו ושריו מוכרח להיות פסולת ותמצית לעבדיו והפסולת הם לפי ערך הסעודה, שאם הסעודה היא גדולה אזי התמצית והפסולת הם הרבה, אשר אצל אחר הי' זה לסעודה פנימי' שהוא לאוהביו, ובסעודה שאינה גדולה התמצית הוא ג"כ מועט. ולכן שחק ר"ע ואמר אם לעוברי רצונו כך שהם אינם מקבלים רק מהתמצית ופסולת ומושפעים כ"כ, לעושי רצונו עאכ"ו שהוא הגילוי שיהי' לעתיד מבחי' לעילא לעילא סדכ"ס כו'. ודוגמא לזה הוא מענין הנסים היפך הטבע, כי העולם שלנו הוא משם אלקים בגי' הטבע, וענין היפך הטבע כמו מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק כו' הוא