קו

יושר עד"מ שאינו נוטה מאד לדין או לזכות רק קו המישור כו', משא"כ שקר אין לו רגלים שאינו מתקיים בסוף כמו בראש כו'.

והנה מצינו שבעולם העשי' יש הבחי' ביטול כמו שהוא בעולם אצי' ממש בלי שינוי, וכמו גבי משה שכתי' ואנחנו מ"ה שהי' בו בחי' הביטול כמו באצי' גם אחר בואו לגוף בעולם העשי' הגשמי, א"כ מוכרח להיות שיש בחי' אשר לגבי' שוה מעלה ומטה. הענין הוא כי אוא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכדי שיתהוו עולמות כו' צמצם א"ע והוא הנק' צמצום מקו"פ כו'. והנה הצמצום אינו צמצום גמור רק כמו עד"מ הלומד איזה הלכה ואח"כ פוסק מללמוד שאינו נסתלק השכל לגמרי שהרי מיד כששואלין אותו אזי הוא משיב כענין, או כמו הסוגר העין מלראות שאינו נסתלק כח הראי' לגמרי כו', או כמו פעולת היד איזה פעולה שמתפשט כח להתנועע מן עצם כח התנועה וכשפוסק מלהתנועע אזי חוזר ההתפשטות אל העצם ואינו שייך לומר שנסתלק לגמרי כו'. וכמו"כ יובן בענין צמצום אוא"ס עד"מ הנ"ל כו'. ואחר הצמצום נמשך קו וחוט והקו נמשך עד סוף העשי' וכמ"ש עקבי דא"ק מסתיים בסוף עשי' כו'. ויש בזה חילוקי מדרגות, שבעולם העשי' הוא בחי' מעשה לבד ובעולם היצירה הביטול בבחי' מדות לבד כו', אבל כשעצמו' אוא"ס מאיר בהקו אזי לגבי' שוה אצי' ועשי' כמשל העיגול שבאמצעיתו מתציירין קוין ובהקוין יש מעלה ומטה, אבל בעצם העיגול אין בו מעלה ומטה כלל. וכמו"כ יובן למעלה שכשמאיר מבחי' עצמו' אוא"ס שהוא בחי' מקיף הכללי המקיף ד' עולמות בשוה אזי אין בו מעלה ומטה כלל. ולכן נשמת משה גם שהי' בבחי' עשי' בגוף הי' לו הביטול כמו באצי' מצד התגלות עצמו' אוא"ס שהי' בו כו'. או כענין אור המקיף מצחצח הכלי מבחוץ, כי אנו רואים שהזהירות באדם אחר התפלה בסו"מ וע"ט בפ"מ, אינו לפי ערך המוח והלב שלו בתפלה רק הוא בתוס' כח ועוז והוא מצד בחי' המקיף, כי ידוע שאור המקיף הוא בחי' שומר,