קא

תאותו אזי הוא שבע ומלא מזאת ההשפעה, וענין ארץ לא שבעה מים היינו שהמקבל אינו נשבע מהשפעת המשפיע, וזהו תכלית עבודת האדם שלא יהי' שבע מההשפעה, כמו אם לומד ומתפלל לא ידמה בנפשו שהגיע לתכלית העבודה. וזהו ארץ לא שבעה מים שענין ארץ היינו תשוקת המקבל כנ"ל בחי' רוחא דשביק בגוה, לא שבעה מים שהוא בחי' ההשפעה המרוה תשוקתו וכמ"ש נפש שבעה תבוס נופת כו'.

הענין הוא כי בפקדת יש ב' פירושים, הא' הוא לשון פקידה כמו וה' פקד כו' וכמארז"ל חייב אדם לפקוד כו'. והב' הוא לשון ציווי כמו ויפקד המלך פקידים כו' והוא ענין רמ"ח מ"ע רמ"ח פקודין ה"ח כו', כי ע"י קיום מ"ע אזי נעשה פקידת הארץ, כי שרש המצות הם פנימי' רצונו ית' שהוא בחי' עצמיו' רצונו. כי יש ב' מיני רצון כמו למשל אדם שרוצה איזה דבר אבל אין זה עצמיותו, אבל יש בחי' עצמיו' הרצון אשר כל עצמותו נמשך בהרצון. וכמו"כ יובן למעלה שמה שעלה ברצונו להאציל כו', או מ"ש כד סליק ברעותי' למברי עלמא אין זה פנימי' רצונו, אבל המצות המה פנימי' רצונו, ולכן כאשר האדם עושה למטה איזה מצוה גשמיו' כמו שמניח טלית של צמר כו', מ"מ מעורר בזה פנימי' ועצמי' רצונו, לכן יש בכוחם לעורר כח הנשמה מצד שהם מבחי' פנימי' ועצמי' כו'. ופי' הב' כמ"ש וה' פקד את שרה כו' הוא ענין פקידת עקרות כי בכל נפש מישראל יש בחי' נשמה אשר טבעה להתפעל מאלקות, אך בגלות הוא הסתר אלקות ונק' בשם עקרה שאינו נתפעל לא במוח ולא בלב. וענין פקדת הוא ענין לידת המוחין היינו שיתפעל במוח, וממוח ימשך ג"כ התפעלות ללב כמ"ש ואהבת בכל לבבך, וכמ"ש לעתיד כי חלה גם ילדה כו', וכ"ז הוא ע"י מצות מעשיות והוא פי' לשון פקידה וציווי והן רמ"ח פקודין כו'. וזהו פקדת הארץ ותשוקקיה שע"י פקידה שנעשה בארץ שהוא ע"י מצות מעשיות שנק' בשם מים ה"ח כו' עי"ז נעשה ותשוקקיה להיות לו התפעלות במוח ובלב כנ"ל.

ובזה יובן מ"ש גם את העולם נתן בלבם כו' שהוא ענין ד' יסודות ארמ"ע זה למעלה מזה, מים הוא למעלה מעפר שהוא בחי' ארץ כו' כנ"ל, ואש